בזמן האחרון אני לא מצליח לאסוף את עצמי,אני כל הזמן שקוע בבית בתחושת ריקנות שכבר חונקת אותי,עברתי מקום מגורים לפני שנתיים ומאז המעבר אני פשוט לא מצליח למצוא את עצמי,הייתי ילד בן 16 עם חיים חברתיים משגשגים,הייתי יוצא עם בנות,הייתי מכיר את כולם בכל מקום,הייתי יוצא ונהנה,ומאז המעבר אני פשוט דעכתי.
בשנתיים האלה אולי מחוסר מעש הצלחתי ללמוד וזה העסיק אותי מה גם שנשארתי באותו בית ספר ככה שרק מהנסיעות היום שלי היה מתמלא,אבל בעיקרון השינוי שעברתי מכיתה י"א לי"ב היה מורגש גם אז למרות שעוד הייתי קצת חי.
מאז שהסתיים הבית ספר התחילה בי התחושה הזאת של הריקנות וכבר כמה חודשים היא ממלאת אותי ואני מרגיש שאני נעלם,ניתקתי קשר עם כל העולם החיצון,סגרתי את עצמי מכולם,אני לא מרגיש נוח מחוץ לבית,אני יושב פה ומדי פעם רק מתפשר על לצאת עם אחי הגדול שכל המשפחה לוחצת עליי לעשות כבר משהו,המשפחה שלי מאוד אוהבת אותי ומאמינה שזה סתם תקופה כמו שאני מספר להם שזה "עצלנות" אבל לדעתי אני בן אדם מאוד דכאוני,תמיד מנסה להיות חזק בשביל כולם ולתת דוגמא לשתי האחים הבעייתים שלי אבל בכל זה אני איבדתי את עצמי,אני מאוד מחובר לתמיד שלי ולפאסון שלי ואני לא רוצה להדבק בסטיגמה של הדיכאוני,מעדיף כבר סטיגמה של עצלן,השאלה שלי היא איך אני מתמודד עם זה?
איך אני קם מהבית ועושה משהו עם עצמי? עבדתי כבר ובאמת מיציתי,מה כבר אני עושה עם הכסף הזה,קונה עוד גראס לשבת איתו בבית כדי להעביר את היום בלי לחשוב על כל זה?
אני מאוד רוצה מישהו לדבר עם מישהו על מה שעובר עליי ואני פשוט חנוק מול כל מי שמכיר אותי כי זה פשוט ינפץ את החיוך שלי ואת הטיפה שמחה שעוד אני יכול להשתדל לשדר לבית,האם יש דרך להתייעץ עם פסיכולוג מבלי להכביד כלכלית על ההורים שלי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות