אני אבודה רציניאני גרתי בשכונה של ערסים ופרחות. ביסודי כנל.ובחטיבה כרגע-
בית הספר שלי הדרדר בטירוף! וכנל אני חח. כולם מענשים שותים, צחוקים השיעורים, הפרעות. אבל המורים זורמים איתנו! המורות מדהימות ולא נותנות לי הפרעה. למשל אחד קרא לשני הומו בכתה והמורה אומרת"אתה הומו"/שאחד אמר"אני אזין אותך"והמנהלת שלי שהיא פצצה חולה עליה אומרת לו"עם מה תזיין אותו ישלך קטן". בצחוק. כאילו ...
ישלי חברות פרחות. ומשום מה אין לי חברם ישלי ידידם אבל אפחד לא מתחיל איצי משום מה-לא יודעת למה.ואני בעצמי לא פרחה אבל אמא שלי העברה אותי בצפר-בלל הסבה הזאת ופתאום עכשיו אני לבד. ואני כבר מתחלת שנה פה וניסתי להתחבר ואפחד לא רוצה. ואני לבד! בא לי למות. אני בודדה פשוט אני כלכך מתגעגעת שאני ובחרות שלי מחלפות חוויות איך היה בבצפר וזה.הן מספרות ל על מה ההי עם המורות והצחוקים וההברזות ומה לי יש לספר?אני לבד.מורים חרא.משעמם..פשוט מגעיל הרגשה נוראית..מהלעשות?אני קשורה לשם כבר.ולא יתן לעבור חזרה כי אמא שלי שונאת תבצפר הזה ובכלל תשכונה שגרתי!