הסיפור שלי מתחיל מלפני שנתיים כשהייתי בת 17, התאהבתי באח של חברה הכי טובה שלי (הייתי נחשבת לבת בית אצלה), התברר לי שגם הוא בעיניין ומהר מאוד הפכנו לזוג, ידעתי שאמא שלי תקבל את העיניין לא יפה בגלל ההפרשי גילאים (הוא בן 23 ואני 17) ובכל זאת הרגשתי שאני לא רוצה לפספס את זה והמשכנו את הקשר כחצי שנה מאחורי גבה עד שהיא גילתה והגיבה בצורה נוראית שבחלומות הכי קשים שלי לא דמיינתי שתגיב ככה.. הדבר גרם למשבר אמון מטורף ביני ובינה (שעד היום לא נפתר) יחד עם זאת ועם עוד כמה סיבות אחרות (שלא תלויות בי ובו) התחלטתי לסיים את הקשר שלנו בדיוק כשהוא בשיא שלו... עברה שנה וחצי מהפרידה והיינו רואים אחד את השנייה כאשר הייתי מבקרת אצל החברה ההיא, במשך שנה וחצי לא המשכתי הלאה ותמיד קיוויתי שנחזור ושהקשר הזה יסתיים כי הפסקנו לאהוב (חס וחלילה) ולא כי הכריחו אותנו, ובלי קשר בשנה הזאת הרגשות שלי לא חלפו ..
בסופו של דבר הוא פנה אלי וסיפר שכואב לו שנחתך לנו הקשר אז ושהוא לא מפסיק לחשוב על זה, בחרתי לתת לזה עוד צ׳אנס אך עכשיו החלטנו שאם עושים את זה הפעם זה לא יהיה מאחורי הגב של ההורים שלי,
אני מתארת לעצמי שהתגובה של אמא שלי תהיה נוראית ושלא לדבר על אבא שלי, הרי מבחינתו במקום ללכת לחברה הכי טובה שלי אני כביכול הולכת ואח שלה "מתחיל איתי"...
האם שווה להילחם על הקשר איתו ולסכן את הקשר עם ההורים או לוותר על זה ?
מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי כמו שצריך.. תודה לעונים :-)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025