אין לי כל כך איפה לפרוק, אז חשבתי לכתוב כאן את מה שעובר עלי ובכלל את התחושות הכלליות שלי.
אני בן 26 ממש בקרוב, היא בת 20 תכף. אני מכיר אותה בערך שנה ואפשר להגיד שהפכנו להיות ״זוג״ בערך אחרי חודשיים, ואני מסייג את דברי כי תמיד ההתנהגות שלה הייתה פשוט פוגעת בי ומה לעשות? אני קצת יותר רגיש מהאדם הממוצע. אף פעם לא הרגשתי הבן זוג שלה, הרגשתי מעט מאוד פעמים בנוח איתה למרות שאהבתי אותה. ייאמר לזכותה שתמיד שנפרדנו, היא זאת שיצרה קשר שנחזור ותמיד האמנתי שהפעם זה יהיה שונה, אבל אתם יכולים לנחש שזה פשוט לא היה זה.
יש בנינו חילוקי דעות ואולי אני יישמע קצת ״קיצ׳י״? אנחנו באמת בשלבים שונים בחיים. נפרדנו וחזרנו כל כך הרבה פעמים שבאמת הפסקתי כבר לספור ופשוט הגעתי למצב שזה באמת הספיק לי. היא טוענת: ״מי שאוהב, לא יעזוב את הבת זוג שלו״ והטענה שלי היא שזה פשוט לא נכון. יש הרבה מעבר ל״אהבה״ ולא חסרים בני זוג שפשוט לא מסתדרים ביחד ואנחנו בדיוק ההוכחה לכך. באמת שנתתי מעצמי הכל שזה יילך, אבל זה פשוט לא זה ושוב - ללא קשר לרגשות שלי אליה. טענה נוספת שקצת היה קשה לי לקבל ממנה וזה ״הפחד להיקשר אלייך״. איך אתם הייתם מקבלים את העובדה שהבת זוג שלך מפחדת להיקשר אליך וכתוצאה מזה, אתה זוכה ליחס לא הוגן בלשון המעטה? אין כמעט מגע אינטימי, ולא, על סקס אני לא מדבר... נשיקה שזה באמת מקרה נדיר. מצטער, חברים, באמת שזה כבר היה יותר מדי בשבילי. אם הבחורה שאיתי לא מרגישה איתי בנוח ולא מפחדת ״להיקשר אלי״ בדיוק כמו שאני לא מפחד להיקשר אלייה, אז אולי באמת אין לי מה לעשות איתה ובאמת שנתתי לה אלף סיבות כן לבטוח בי ואני ממש לא בן אדם רע ובאמת שהייתי מוכן לחכות לה, אבל זה באמת היה קצת יותר מדי בשבילי.
שמחתי לפרוק קצת, מעניין אותי גם דעתכם. תודה!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות