בכיתה יב השנה האחרונה בביהס..שנה מלחיצה מלאה במתחים וארגונים לקראת הסוף

הי לכל המיעצים,
אני ליטל בת 17 וחצי בכיתה יב השנה האחרונה בביהס..שנה מלחיצה מלאה במתחים וארגונים לקראת הסוף,לחצי ואין ספור התמודדויות של כולנו כשכבה.
עד כיתה אמצע י היתי ממש ממש מהמקובלים ואפילו ממנהיגי השכבה,כולם רצו להיות בקרבה שלי ושל חברות שלי ותמיד הוזמנו לכל המסיבות והדברים,אני לא תמיד הרכ=גשתי צורך ללכת לכל המסיבות וחברות שלי כן..אני ידעתי שהמקום שלי בטוח ולפעמים גם היתי צריכה את השקט שלי לעצמי להיות לבד.בכיתה י רבתי עם החברה הכי טובה שלי וניתקנו קשר לחלוטין.היא המשיכה להיות מקובלת ועבורי העולם התמוטט.נפגעתי ממנה שהיא התחילה להיות בקשר עם בנות אחרות והרגשתי ששכחה אותי לכן ניתקתי את הקשר וגם הרגשתי שאני לא ממש צריכה אותה ויכולה לבד.היתי "חכמה גדולה" למעשה טעיתי,ולא הצלחתי להתמודד בלעדיה והחיים שלי נהיו די משעממים ורקובים,ניתקתי קשר כמעט עם רוב השכבה וכבר לא היתי ממש בעניינים.כמובן שמקיל לזה מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד היו לי בעיות במשפחה של כסף בעיקר וכו.בכיתה י המצב היה ממש בקנטים ורבתי עם ההורים כל הזמן אז החלטתי למלא את היום שלי במלא דברים העיקר לא להיות בבית ולהיות עם חברות,אך למרבה הפלא...כל פעם שהיתי אצל חברות הייתי נשרפת מקנאה,נשרפת מקנאה שלכולן יש הורים טובים(וזה באמת לכולן אני לא מכלילה,האיזור שלנו זה של עשירים),נטרפת מקנאה שלכולן יש מלא בגדים,הרבה כסף,שכל מה שהן מצייצות ישר מקבלות..בזמן שאני הייתי צריכה לעבוד קשה בשביל שאוכל לקנות משהו או לשלם כרטיס למסיבה..נטרפת מקנאה שלכולן יש קשר טוב עם ההורים שלהם ואין להם בעיות ויש תמיד אווירה טובה וכיפית בבית(מה שאצלי בחים אין)אז החלטתי לא ללכת יותר לחברות ולא להפגש אחרהצ עד שלא אהיה שלמה עם עצמי,כי זה סתם גורם לי לקנאה ולעצב.אט אט נכנסתי ל"כונכיה" שלי והסתגרתי עם עצמי בחדר שלי כל יום עם המוזיקה שלי והמחשבות הענקיות שלי שלא התממשו.התחלתי להתאמן במטרה להרזות כי גם עם הגוף שלי לא הרגשתי בנוח ולא אהבתי אותו ותמיד היתי מקנאת בחרות שלי שרזות ויכולות ללכת לים.תמיד הרגשתי שונה מבין חברותי,הרגשתי שאני לא יכולה לקנות יחד בגדים עם כולן בקניון,כי אני לא רוצה שכולם יראו את המידה שלי,שאני לא יכולה שמישהו בביהס יעשה לי שק קמח כי אני ירמוס אותו,שאני לא יכולה לאכול מה שאני רוצה שיושבים במסעדה כי אני אשמין,ואני לא יכולה לחגוג לחברה יומולדת ולאכול פופקורן עם קולה כי אני אשמין.אז שוב..ההתמודדות שלי היתה לברוח(כמובן שבדיעבד אני מבינה זאת)התחלתי להיות כל יום בחדר כושר ולהתאמן בלי סוף,לאט לאט זו היתההסביבה היחידה שלי משום שהשקעתי רק בה וגם נהיו לי משם חברים,אך גם לגוף חלומתי לא הגעתי..ואני מרגישה שלא עמדתי ביעד שלי ושגם בפן הזה נכשלתי.הגעתי לי"ב עם הרגשהיותר טובה ודימוי גוף יותר טוב אך כל הבטחון עצמי שהיה לי קרס לו והלך לעלמו..לא נשאר ממנו שום זכר.היתי רגילה להיות לבד להזגר בפינה שלי ועכשיו שאני צריכה להתמודד עם חברה קשה לי.אז אמנם אני מרגישה טוב עם עצמי אך עדין שונה,מוזרה ולא קשור.כמו בעבר.היום אני כבר לא יודעת איך להתמודד, המצב לא השתנה וההרגשה אותה הרגשה,של בדידות,עצב,זכרונות טובים מתקופה שעברה וחלפה.מרגישה שכל החברים מסביבי המשיכו הלאה והתקדמו בחיים והשתנו..ואף אחד כבר לא זוכר אותי,גם מי שהיה הכי קרוב אלי.שאני מתארת לעצמי שזה בגללי כי אני התרחקתי בסופו של דבר ועכשיו קשה לי מאוד לחזור וזה נראה לי אפילו בלתי אפשרי..במיוחד שההרגשה שלי תמיד מצוברחת ואני כבר חסרת אנרגיות כמו שהיתי וכל הזמן דיכאונית,אז אני מתארת לעצמי שזה גם מה שגורם לאנשים להתרחק מני יותר ופחות להתקרב..מה עושים??????? יש עכשיו חזרות לסוף השנה וזה רק מציף לי עוד תחושות וחוסר רצון להשתתף בכל דבר הקשור לביהס..הדבר היחיד שבאלי זה שהוא יגמר..:( בבקשה תעזרו לי !!!!