אין לי חברים, נמאס כבר

אני לא יודע מאיפה להתחיל לפרוק זה יכול להיות מאוד ארוך אני ינסה לקצר את זה כמה שיותר שתבינו עד כמה המצב שלי חרא
בעצם המצב החברתי שלי התחיל להידרדר ברגע שהעיפו אותי מהבית ספר באמצע השנה הייתי רק בכיתה ח פשוט לא אהבתי ללמוד ותמיד הייתי מבריז מהבית ספר ועושה בעיות למורים להנהלה הייתי מגיע לבית ספר ופשוט לא נכנס מחכה לאיזה חבר מהבית ספר והיינו עושים שטויות ברחובות ושוכחים שאנחנו בכלל צריכים להיות במסגרת אף פעם לימודים לא עניינו אותי..
עם הזמן נוצר מצב שהחבר היחיד שעוד היינו מבינים אחד את השני פשוט איבד את זה לגמרי ונכנס לכלא ונותרתי לבד בלי שום קשרים הייתי תקופה של 3 שנים בדיכאון בקושי הייתי יוצא מהבית הייתי יוצא רק לסידורים מחוסר ברירה לא עניין אותי מה שמתרחש מחוץ לבית שלי לא עניין אותי חברים,בת זוג, יציאות,עבודה.. הייתי כול הזמן על המחשב בדיכאון ולא חשבתי פשוט על כלום עד שחליתי בסרטן כול הדיכאון השפיע על המצב הבריאותי שלי בסופו של דבר אבל ברוך השם! הבראתי לאחר שנה של טיפולים ומעקב של הרופאים שגרת החיים שלי אומנם השתנת לאחר שהבראתי לקחתי את עצמי בידיים והתחלתי לעבוד מסודר החזקתי מעמד שנתיים בעבודה ומאז פשוט נמאס לי לעבוד אני כבר שנתיים ברצף לא עבדתי מסודר. אומנם פה ושם עבדתי זמני אבל זה לא זה.. אין לי פשוט מוטיבציה ורצון לחפש עבודה בשביל מה אני יעבוד וירוויח כסף כאילו? גם ככה אין לי עם מי לצאת בסופי שבוע אז בשביל מה להרוויח כסף ולהתעייף? אני מבין שהגעתי למצב שכבר קשה לצאת מימנו אנשים בגיל שלי כבר יצרו לעצמם קבוצת חברים שלא תבינו לא נכון אני יוצא מהבית אבל אני בעצם תלוי בבני דודים שלי ונמאס לי להיות תלוי בהם שבא להם לצאת אז מציעים לי רוב הזמן אנחנו פשוט יושבים אצל בן דוד שותים ומתמסטלים בלי הפסקה ונמאס לי להיות בחברת אנשים כאלא שסגורים אחד עם השני ולא מחפשים יותר מידי דברים לעשות אני רוצה לצאת להכיר בנות לצאת למסיבות בחיים לא נכנסתי לפאב אפילו שתבינו אני לא בן אדם חנון או מוזר,דיכאוני להפך השתנתי עם הזמן לטובה אני תמיד מנסה להראות שטוב לי ובחיים לא יראו עליי שאני בן אדם מדוכא וחסר חברים אני יודע טוב מאוד להסתיר את מה שמפריע לי באמאת אני משתדל להיות תמיד בן אדם חיובי ופתוח לאנשים אבל זה לא מספיק בשביל להכיר חברים אין לי אפילו את הפוש הראשוני הזה שאני יעזר באיזה שהוא חבר אחד שבעזרתו יהיה אפשר לצאת ולהכיר אנשים בגילאים שלי הגעתי למסכנה שאם אני נשאר עוד שנה שנתיים ככה אני פשוט מאבד את עצמי לגמרי לפעמים באלי פשוט לקחת את המפתחות של האוטו ולצאת פאקינג לבלות לבד לאיזה מועדון אפילו לשבת באיזה פארק לבד או ללכת לסרט לבד וואטאבר אבל אני לא בן אדם שמסוגל לעשות את זה יש לי גבול בסופו של דבר כי זה לא נראה באמאת טוב מהצד זהו סורי על החפירה