אהלן. אני יתחיל בזה שאני דתלש הומו. מתקופת התיכון(בישיבה) אין לי חברים בכלל. כל מי שעוד היה לי קשר איתו התנתק עם השנים. מהצבא בערך אותו הדבר, למרות ששם היו לי הרבה קשרים משום מה אנשים לא ששים לשמור איתי על קשר. לפני קצת פחות משנה השתחררתי, ומה אני יגיד החיים לא קלים. אין יותר מסגרת שמחייבת אותך להיות בן אנשים. אמנם כשהשתחררתי טסתי קצת לחול לבקר את אחי ואז עבדתי קצת ועשיתי קורס פסיכומטרי. גם הייתי יוצא עם בני דודים שלי והחברים שלהם שהם בערך בגילי אז עוד איכשהו הסתדרתי. לפני בערך חודשיים התחלתי לצאת עם מישהו, הוא לקח אותי למועדון של גייז בפעם הראשונה בחיי ואני זוכר שמאוד נהנתי. אמנם הרבה בזכות האלכוהול אבל בכל זאת, אני זוכר שהרגשתי תחושת פספוס על כל שישי שלא הייתי שם. שישי אחרי זה הייתי כל כך מבואס על זה שאני לא שם שוב. יצאתי פעמיים שוב למועדון מאז עם עוד שני בחורים שונים, פעם אחת מישהו מהעיר שלי. מאוד קיוויתי שהוא ירצה שנצא שוב למועדון(לא בקטע של דייט) אני וחברים שלו אבל נראה לי שהוא לא כל כך רוצה שאני יבוא איתו. אני משום מה מרגיש שאני לא מצליח לגרום לאנשים לחבב אותי. נדמה לי שאני אדם קצת שונה, אולי קצת קשה לאכול אותי, אבל אני באמת לא מבין למה. אני לא בן אדם טיפש, אני מרגיש מאוד נורמאלי, אולי אני משלה את עצמי? אולי אני לא יכול לראות כמה שונה אני כלפי חוץ? מה אני צריך לעשות כדי שאנשים יאהבו אותי וירצו בחברתי? כי אני רואה אנשים סביבי, לכל אחד כמעט יש את האנשים סביבו שאהבים אותו ורוצים בחברתו, אלה שלא הם בדרך כלל אנשים בעלי מוגבלות חברתית ובדרך כלל קצת מנטלית ואני באמת לא מרגיש כמותם. עכשיו גם אחד מבני דודי התגייס אז גם איתו אני לא הולך לבלות הרבה(רוב הפעמים הייתי יוצא איתו וחבריו) אני ממש מתחיל לפחד שיצא שסופשים שלמים אהיה בבית, ואני בן אדם שבאמת לא מסוגל להיות יותר מדי לבד, אני מתחיל להרגיש סוג של התקף חרדה כשאני לבד בחדר עם עצמי. אני יודע שאין לכם יותר מדי איך לעזור וזה יותר סוג של פריקה, אבל כל עצה באמת תעשה לי טוב
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות