היי, רציתי רק לפרוק,
עליתי לארץ מארה״ב לפני 18 שנה, ואנחנו משפחה דתיה. הרב של הקהילה שלנו, הרב דניאל בלר זצ״ל (למי שלא מכיר) חלה לפני מספר חודשים בסרטן הריאות. כולנו חשבנו שהוא ייצא מזה, אבל אתמול בערב הוא נכנע לאחר מאבק אמיץ וכואב. הוא היה אחד האנשים הכי מדהימים שאי פעם הייתם יכולים לפגוש. כל דבר שהוא עשה היה נטו בשביל האחר, והוא אף פעם לא חשב על עצמו, מפני שהיה לו יותר חשוב מצוות ״ואהבת לרעך כמוך״. כמו כן, הוא היה רב שתמיד ניסה לקרב בין כולם ללא יוצא מן הכלל. כמעט כל שבוע היה בר/ת מצוה, רובם היו של חילונים. הרב שלנו לא הסתכל על הכיפה שעל הראש שלך, אלא על מה שבתוך הלב שלנו. היה לו חוש הומור פשוט נפלא, ודברי התורה שלו היו מרתקים ומשעשעים במיוחד. הוא היה בעל שמחת חיים ורגישות כל כך עמוקה לרעהו שלא היה אכפת לו מי אתה, הוא רק היה מקשיב. נקשרתי אליו מאד בשבע עשרה השנים שאני מכיר אותו, והדור הצעיר יותר (יחד איתי) פשוט לא מעכלים את זה. הקהילה שלנו איבדה אדם יקר בטרם עת (הוא היה באמצע שנות החמישים שלו, ועוד לא הספיק לראות את הנכד הראשון שלו). כששמעתי אתמול על לכתו לא ידעתי אם בכלל יהיה לי את האומץ ללוות אותו בדרכו האחרונה, אבל בסוף הלכתי, ליוויתי את האלונקה שלו, קברתי אותו במו ידיי, שמתי על הקבר הטרי שלו אבן, ואמרתי באנגלית ״תודה רבה״, ומשם הלכתי. זה היה מחזה טראגי לראות את הילדים שלו צורחים (במיוחד בנותיו, אחת מהן עוד בחטיבת הביניים) מתוך אי-יכולת לעכל את העובדה שאבא שלהם עכשיו מורד לתוך הקבר שלו ללא יכולת לקום. זה לא היה פשוט, אבל התנחמתי בעובדה שהוא נתן את כל כולו לקהילה שלו, למשפחה האוהבת שלו, ושהוא סופסוף השתחרר מהגוף והכאב שלו, ושעכשיו הוא עם אלהים. לא בכיתי, כי הייתי שמח שהוא סופסוף חופשי. זהו, בסך הכל רציתי לפרוק קצת. אני אשמח אם תוכלו לנחם אותי קצת, זה יעזור לי מאד. תודה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות