יש לי בעיה, אני לא אוהב לזייף הבעות פנים, לאלץ חיוך או לדבר עם מישהו שלא מעניין אותי.
אני עובד בשירות לקוחות ופעם שלישית כבר שלקוח שואל אותי למה אני אף פעם לא מחייך, לא שואלים אותי בקטע רע, אלא בהתעניינות אמיתית כדי להבין מה לא בסדר איתי. מתארים אותי כ"מנומס ונעים הליכות", כלומר אני לא זועף או מדבר לא יפה, אבל אני כן קריר ואדיש כי אני לא מחייך והפנים שלי די פסיביים.
אני לא מאלה שאין להם חוש הומור, או רגשות. אני דווקא הילד המוזר שימשיך לצחוק אחרי כולם עד דמעות, ואם יש נושא שמעניין אותי אני יכול לחפור עליו שעות. הבעיה ששום דבר בסיטואציה הזאת מול הלקוח לא מצחיק אותי/מעניין אותי/מרגש אותי. אין לי שום סיבה לחייך, וגם אין לי חשק לעשות שיחת חולין קצרה עם הלקוח כי בזמן הקצר הזה שהוא מולי(דקה) השיחה תהיה שיטחית וחסרת ערך.
תנסו לחייך כשאתם יושבים עכשיו מול המסך, אתם מרגישים שהחיוך מאולץ ולא אמיתי? זה מה שאני מרגיש מול הלקוחות.
משום מה הדבר היחיד שגורם לי לחייך זה הומור, לא שמחה, לא נחמדות ולא אף רגש אחר. בעוד שאצל אנשים אחרים המון רגשות חיוביים "מאפשרים" חיוך אמיתי.
**ארצה לציין שזו לא בעיה של ביישנות, אין לי בעיה לזייף את זה. אני פשוט לא רוצה לזייף את זה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025