חבר שלי לא עומד על שלו בקשר איתי וזה מפריע לי, מה לעשות?

יש לי בעיה ענקית. אני מטבעי בן אדם שמאוד אוהב להיות לבד, אני אוהבת את השקט הזה, אני אוהבת את החופש והשיחרור. וכמו שכולכם יודעים, קשר זה דבר מחייב. ואיפה מתחילה הבעיה שלי? יש ימים סתם לצורך העניין שבא לי מ-3,4 בצהריים לשכב בספה להיות עם עצמי עם המשפחה שלי וללכת לישון. אני לא אוהבת את הכביכול "קביעות" הזו שיש לי חבר וזה אומר שאני צריכה לדבר איתו כל יום, ולהגיד לו לילה טוב לפני שאני הולכת לישון או לדבר באמצע היום. יש ימים שלמים שוואלה לא בא לי לדבר.. יש ימים שבא לי סתם ככה ללכת לישון בלי לכתוב שום דבר לאף אחד ובטח בלי לנהל שיחה של חצי שעה לפניי. יש רגעים שבא לי ללכת לחברה ולא לקבל הודעות כשתחזרי תתקשרי אליי כי יש ימים שאני פשוט חוזרת מחברה ולא בא לי עכשיו 5 שעות לדבר עם מישהו. אתם מבינים את הנקודה? ולא שיש לי בעיה ואני בנאדם מתבודד חס ושלום. אני יושבת הרבה עם המשפחה שלי ויש לי חברות אבל אני כאילו שונאת את הקטע הזה של ה"דברי איתי שתחזרי" ושזה סוג של מחייב אותי להיפגש ולראות אותו. יכול להיות שאני בנאדם לא יציב אני יכולה יום להיות אוהבת וחופרת מאוד ולדבר כל היום וביום למחרת פשוט להתעסק בעצמי ולא לשים פס. וחבר שלי לצערי הוא תמיד הצד שאוהב לדבר הרבה ולהיפגש כמה שיותר, והוא נפגע מההתנהגות הזו אבל מנסה ללכת לקראתי.. נניח פעם היינו נפגשים כמעט כל יום, אם זה היה תלוי בו זה היה ממש כל יום, והיינו נפגשים הרבה וזה לחץ לי והעיק לי והוא הבין אותי ונתן לי תמרחב שלי. אבל גם כרגע שאנחנו בקושי נפגשים יש לי הרבה פעמים תירוץ למה לא, יש לי הרבה העלמויות של שעות שהוא מנסה להתקשר אליי ולדבר ואני פשוט חוזרת אליו אחרי 7-8 שעות. ופעם אחת הוא נעלם לי ל-4 שעות (באחד מהימים שנוח לי להיות חופרת ולדבר) והתעצבנתי ואמרתי לו שזה זילזול, שאם הוא עסוק או עושה משהו הוא יכול להגיד, אבל 4 שעות? לא לענות? גם לא לשלוח אסמאמס? והוא אמר לי תביני לבד תהתנהגות שלך.
אבל אני לא יודעת למה אני מתנהגת ככה באמת!!! אני מרגישה חסרת יציבות או יותר נכון קשה לי עם מחוייבות, אני מאוד אוהבת להיות לבד לא לתת לאף אחד הסבר ולא דין מתי קמתי, מתי הלכתי לישון, איפה אני נמצאת כרגע ועווד כל מיני דברים שזוגות מדברים עליהם במהלך היום.

אבל לפעמים זה נראה לי שזה קורה לי בגלל ההתנהגות שלו- הוא טוב אליי מדיי. אין לו אגו ואפילו טיפה של התחשבנות, תמיד כשנריב הוא יהיה זה שיבקש סליחה לא משנה אם אני זו שטעיתי העיקר לסיים את זה מהר, אני בקושי מתקשרת אליו והוא תמיד זה שמתקשר וכשאני אומרת לו טוב נדבר עוד מעט אז הוא פשוט ישלח לי הודעה ואם לא אז יתקשר אחרי חצי שעה, ואז אני יגיד לו טוב נדבר עוד מעט ואז אחרי חצי שעה יתקשר שוב. ואי אפשר לספר לו משהו שקרה לי\שאני נמצאת בלי לשמוע ממנו "אז את רוצה שאני יבוא לקחת אותך?" "אז את רוצה שאני יבוא לשם?" "אז את רוצה שאני יביא לך תדבר הזה והזה?" "אז את רוצה שאני ידבר עם המנהל?" "אז את רוצה שאני ילך לקנות?" בלי בכלל שאני אומרת לו לך תקנה או לך תעשה, סתם ככה משתפת אותו וישר הוא דוחף את עצמו. וזה כבר מגיע למצב נגיד היום היתי באיזה מקום ואמרתי לו אני ידבר איתך אחרכך, ואז הוא שלח לי הודעה בלי שום קשר של מה הוא הולך לעשות עכשיו כאילו שאלתי אותו, ולא עניתי לו ואחרי איזה פחות משעה הוא התקשר שוב, דיברתי איתו קצת ואמרתי לו נדבר שאני יחזור, ואז הוא אמר לי טוב אז אני יתקשר בשמונה ורבע שעכשיו אנחנו בכלל מדברים בשמונה. אני אומרת לו נדבר שאני יחזור הביתה הוא אומר לי אני יתקשר עוד רבע שעה, ואז הוא מתקשר לשאול אם להחזיר אותי משם ואני אומרת לו טוב וקובעת איתו שעה, ואז הוא שולח הודעה אחרי שאנחנו מנתקים, וזה גורם לי להסתכל על המסך בכאילו יואו אין לי כוח כבר לענות לך מה אתה מעדכן אותי בכל דבר שאתה הולך ועושה ומודיע לי כל דבר ומה אתה ממשיך לשלוח שאני אומרת לך נדבר,

הוא פשוט שואל אותי כל דבר!!!!! שואל אותי על הבגדים שואל אותי על הנעליים שואל אותי אם כדאי לו לצאת למקום ההוא עם החבר ההוא הוא לא מסתדר שניה כאילו לבד שואל אותי כל דבר. לקנות בגדים מצלם לי את כל הבגדים בחנות ואת כל החולצות וגם עוד שניה את המוכרת. הוא מתייעץ איתי על כל דבר כאילו הוא ילד בן 10. ואין לו דיעה הכי בסיסית- אם אני יבוא ופתאום יגיד לו תחליף את הג'ינס תחליף את הנעל ובכלל יעשה לו לבוש אחר הוא ישים את מה שאמרתי ואין לו תדיעה הבסיסית של זה מה שאני אוהב. כאילו אני כן רוצה להרגיש בסופו של דבר שאני נמצאת עם מישהו שיש לו דיעה, ולא עם מישהו שאני פותחת לו תארון מוצאת חולצות שלא בא לי עליהן אומרת לו שאני זורקת אותן והוא אומר לי טוב אפילו לא שואל למה. וגם אמרתי לו כמה פעמים תפסיק לעדכן אותי לכל מקום שאתה הולך הוא ממשיך לספר לי.

זה סתם דברים כאלה שמציקים לי כמו נגיד שאנחנו ישנים ביחד אז אני בחדר והוא בסלון ואני אומרת לו מאוחר תבוא לישון ובא לו להישאר בסלון ואני יגיד לו לא תבוא עכשיו והוא לא יגיד לי כאילו שבא לו להישאר בסלון הוא פשוט יבוא. ואם בא לו לראות טלויזיה ואני מודיעה לו שעכשיו אני מכבה אותה ופשוט מכבה הוא לא יגיד לי שמעי בא לי לראות. וכן אני מושכת את כל הגבולות האלה איתו כי זה באמת מרגיש לי שאין לו דיעה..שהוא כל דבר אומר אמן.


וגם בקטע האובססיבי שבא לו להיות איתי הרבה ואם יש כמה ימים שלא נפגשנו אז הוא מתחיל לחפור לי שהוא בא רק להגיד לי לילה טוב ואני אומרת לו שאני עיפה והוא ימשיך לנגס שהוא בא רק ללילה טוב (וזה לא באמת לילה טוב זה נמשך שלוש שעות) וזה גם קצת מציק לי..

אחרי הכל מה כדאי לי לעשות??
ומי פה באמת מתנהג לא כשורה ?

*חשוב לציין שאני כן מרגישה שאני אוהבת אותו . אנחנו ביחד הרבה זמן ובשנה הראשונה זה לא היה ככה. התהפכנו בתפקידים.
בשנה הראשונה *אני* הייתי זו שמחפשת ומדברת כמה שיותר ורוצה להיפגש, ו*הוא* כן היה עומד על שלו בהרבה דברים ולא היה אובססיבי אליי בכלל ,
ואחרי שקצת עברנו את השנה אז זה התהפך
ו*אצלי* כבר מכוח ההרגל שהתרגלתי אליו זה כבר נהיה פחות ,
*והוא* פתאום נהיה המבליג האובססיבי ואיבד את עצמו .
כאילו ככל שאני יותר רוצה את החופש שלי ככה הוא נהיה יותר אובססיבי. זהמה שאני מרגישה.

אנחנו הקשר הרציני הראשון אחד של השני אם זה משנה. אנחנו ביחד מאז שאנחנו בני 16.