איך כל החלומות שלי מתנפצים ומישהו אחר מגשים אותם בשניה, בלי מאמץ.

היי לכם.
זה יותר פריקה מאשר שאלה, אבל אני מאוד אשמח לעצות.
אני אדם עמוק. עברתי הרבה בחיים (מבחינה רגשית, חיצונית הכל היה מדהים) בשביל להגיע למי שאני היום.
אני לא מתחברת לכל אדם, אבל שאני רוצה מישהו אני נלחמת כמו לביאה פצועה ומשיגה בדיוק את מי שאני רוצה.
אין לי גברים בסביבה שלי. אני דתיה, הייתי בבתי ספר רק של בנות כל החיים, ואין לי אחים או משהו כזה.
לפני כמה חודשים התחלתי להידלק על מישהו בעבודה שלי.
הוא ממש ממש לא בסגנון שלי. הוא לא דתי וגם כל החיים שלו סובבים סביב דברים שונים משלי..
בחיים לא היה קורה ביננו משהו. הוא ממש לא התלהב עליי, יותר נכון היה בהלם מהסגנון שלי, ובקושי מכיר אותי, אבל אני ישבתי לעשות איתו שיחות ולהתעמק על החיים - הוא לא כל כך שיתף פעולה. מידי פעם שיש לו סבלנות אליי הוא קצת צוחק וזורם איתי, אבל חוץ מזה כלום. הוא רוב היום שותק ומראה שהוא לא בעניין של כלום.
זה הגבר הראשון שנדלקתי עליו בחיים שלי. הוא נראה מפחיד ממבט ראשון, אבל הוא רגיש רצח, חמוד והתנהלות היומיומית שלו שובה אותי. הוא פשוט הכי גבר שבעולם.
לא כמוני. בלי לנסות, בלי לשחק אותה יותר מידי ולעשות שואו. פשוט בטבעי.
לא בניתי שיקרה משהו, אבל אני נהנית לדמיין, או סתם להיות קרובה אליו ולפטפט איתו.
לא מזמן הגיעה אלינו לעבודה מישהי בדיוק בסגנון שלו. כאילו הם מותאמים.
ופתאום הוא מתחיל לזרום אש, להתחנף אליה, להישאר שעות בשבילה - כל מה שבקושי העזתי לחלום עליו אי פעם.
הולך ביניהם משהו מאוד חזק. הם מתכתבים, מספרים אחד לשני דברים אישיים (היא חברה טובה שלי, אז היא סיפרה לי דברים שהוא אמר לה על עצמו ונאכל לי הלב)
ומתנהגים כמו אנשים שעוד דקה וחצי נהיים זוג.

אני מתחילה לקלוט בזמן האחרון שאני חיה בסרט, אבל לא מצליח לרדת לי ממנו. אני רואה אותו כל יום והוא מושלם בעיני.

היום הייתי אתם בעבודה. הרגשתי שאני נדחפת קצת לרומנטיות שעפה בחלל, אבל היה בסדר.
יצאנו בסוף היום הביתה,
ואז קלטתי שהם קבעו לצאת אחרי העבודה. ביחד.

עכשיו התרסקתי.
כבר כמה חודשים שאני לא משקיעה בלימודים, בעצמי, ובמשפחה שלי בגלל שאני מסובכת מבפנים כל כך עמוק באהבה החד צדדית הזאת.
לא סיפרתי על זה לאף אחד בחיים ואני רק סופגת בוקסים מבפנים.
אני כל יום בוכה בלילה, כבר תקופה ארוכה.
אני לא יודעת איך אני אשרוד, עוד יום ועוד יום ועוד אחד.
אני לא יודעת אם אני אמצא אי פעם מישהו שיאהב אותי למרות שאני לא כריזמטית ונוצצת.
אני רוצה לחיות בשלווה כל יום ולהפסיק לנסות להרשים מישהו שלא מעיף אליי מבט.
אני פחדת שאני לא אמצא עוד גבר כזה אי פעם.

עד עכשיו כל יום נסדקתי עוד קצת ועוד קצת ועכשיו אני מרגישה שבר ענק.
כאילו אני כזאת קטנה והכל גדול עליי, מדי גדול.
אין לי כח לקום מחר לעוד יום, ולשרוד אותו עם זיוף של חיוך. לא באלי ללכת לעבודה ולראות את החיוכים והמבטים שלהם אחד לשני. איך הם מפתחים זוגיות. איך כל החלומות שלי מתנפצים ומישהו אחר מגשים אותם בשניה, בלי מאמץ.
איך אני ממשיכה? איך אני רואה אותו כל יום, אותם?
לכולם מסביבי יש אהבה, ורק אני כל כך כל כך בודדה, כמו שלא הייתי אף פעם.