היי, טוב אז ככה,
אני בן אדם שמאוד אוהב להצטלם.
אני מאוד אוהבת נוסטלגיה, שימור של רגעים, תיעוד של זמנים חשובים, אבל אני פשוט לא נהנית מזה כי אני כל כך לא פוטוגנית!!! אבל באמת קיצונית. ואני מפחדת לבקש מאנשים שיצלמו אותי רק מהפחד של לראות את התמונה אחרי זה.
בשום מצלמה, והצטלמתי גם במקצועיות וגם בכל סוג פלאפון. זה פשוט מעוות אותי. וזה לא רק אני רואה, גם אומרים לי.
כששאלתי את אמא שלי אם אני נראית ככה במציאות או רק בתמונה היא אמרה "מה? זו לא את בכלל". ואמרתי לה שזו אני, ושתגיד אם זה דומה לי, אז היא אמרה "נשבעת לך שלא" (בטון של את יכולה להירגע, את לא עד כדי כך מכוערת כמו בתמונה). העיוות הוא באמת מוגזם. אני לא יכולה לשים את האצבע מה היא משנה אצלי שגורם לי להיראות כל כך מכוער בהגזמה, אבל זה ממש ככה. אני לא אני בתמונות.
אפילו בנשף סיום יב שלי שזה היה הזמן שהכי השקעתי בעצמי כי עשיתי איפור ושיער מקצועי, אז באמת שאין מה לזכור מאותו יום. בסוף לא העליתי שום תמונה. יצאתי בהכל ז-ו-ו-ע-ה. ולא בקטע של להשוויץ או משהו, באמת שנראיתי מדהים! אבל בתמונה בכלל לא רואים. וזה מטריף. יש אנשים שיוצאים במצלמה יותר יפים ממה שהם, יש כאלה שיוצאים בול כמו שהם, יש כאלה שיוצאים יותר מכוערים ממה שהם, ויש כאלה שמה שיוצא בתמונה זה פשוט ל-א הם בשום צורה! ואני ממש ככה! וזה מתסכל, אני באמת יוצאת כמו מפלצת לא משנה כמה אני משקיעה בעצמי! המצלמה ממש ממש לא אוהבת אותי!!! ואני באמת ניסיתי תאורה, זווית, בגד מחמיא. נאדה. זה ממש מוריד לי את הביטחון כי זה גורם לי להאמין שככה אני נראית במציאות, אבל אני באמת לא.
מה לעשות עם זה?? נמאס, אני רוצה להצטלם בכיף.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות