כבר לא מחזיקה מעמד.. לא יודעת לאן לכוון ומה אני רוצה. אני בת 27.. כבר לא מאמינה בעצמי.. נזכרת בלי סוף בילדות שקטה טובה שבה הייתי מאושרת ידעתי מה אני רוצה בבגרות, הצטיינתי בלימודים וכל זה כבר זיכרון רחוק מתוק ומר כי זאת כבר לא אני.. אני לא יודעת מה אני רוצה ללמוד לעשות מרוב לחץ מרוב חרדה עולה במשקל, בקושי אוכלת ימים שלמים בדיכאון חסרת שמחת חיים מוציאה כעס ועצבים בהתפרצויות בלתי נסבלות רגישה לכל דבר ופשוט לא מצליחה להכיל. בוכה בלי סוף, אין לי כוונות ממשיות אבל יודעת הרבה זמן שכבר אין לי כוח לחיים האלו, אין לי כוח, שפוט אין. לא מצליחה להתמודד . כבר לא רוצה לחיות את החיים האלו , מרגישה שהם לא בשבילי, יותר גרוע, מרגישה שאני לא אצליח להתמודד איתם ולהיות מספיק חזקה. לא רואה איך אני מתחילה ללמוד ומצליחה, לא רואה את עצמי מביאה ילדים כי על עצמי אני בקושי סומכת , מפחדת מכל צעד ושעל, קפואה במקום כבר כמה שנים ולא מצליחה להתמודד, להתקדם לשנות. הולכת לטיפול פסיכולוגי אבל זה לא עוזר. אפילו אצל פסיכיאטר הייתי.. אצל כמה, כל פעם אבחנה אחרת.. חוסר ויסות רגשי בפעם הראשונה, רגישות יתר בפעם אחרת היו עוד כמה אבחנות בדרך והאחרונה הייתה הפרעת קשר וריכוז. למען האמת כבר הפסקתי להאמין גם לפסיכיאטרים וגם לפסיכולוגית. אני לא רוצה לקחת תרופות (איך אפשר כשכל פעם אתה מאובחן אחרת) וגם כשהפסיכולוגית לוחצת בנושא זה לא עושה טוב. בקיצור נואשי, הקלדתי היום את המשפט איך אני עוזרת לעצמי והגעתי לפה.. אולי פה אמצא טיפת נחמה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות