כבר זמן רב שאני חושבת על כמה שהחיים שלי משעממים וחסרי תועלת. יוצא לי הרבה פעמים לחשוב על זה ואני פשוט לא מוצאת סיבה שבגללה יש לי להמשיך לחיות, יצא לי גם הרבה הרבה פעמים לחשוב על התאבדות ועל דרכים להתאבד אבל אני יודעת שמה שמונע ממני לעשות את זה, זה שאין לי אומץ וגם זה המחשבות של מה יקרה אחרי, עד כמה שאמא ואבא שלי וכל שאר המשפחה והחברים יהיו שבורים אם אני אעשה את זה. אני יודעת שזה לא מחשבה שבאה ממשבר רגעי כמו מריבה עם חברות או אי קבלה של משהו שאני רוצה, כי גם ברגעים של שמחה וצחוקים עולות לי המחשבות על זה ועל כמה הייתי שמחה אם לא הייתי בחיים כרגע. אני לא יודעת אם זה נקרא דיכאון אל אני לא חושבת שזה גם... אני מרגישה כאילו שאני נשברת כל פעם מחדש אבל אני לא יודעת ממה יש לי להשבר, כלפי הסביבה אני תמיד מחייכת ולא מראה את זה ואם חברות שלי נשברות ואומרות לי דברים כאלו אני תמיד מצליחה לעודד אותם ולומר להן דברים שבתוכי אני יודעת שבשבילי הם שקר אחד גדול...
התקופה הזאת נמשכת כבר יותר מחצי שנה ולא יצא לי לספר או לדבר על זה עם מישהו ואין שום מצב שאני מתכוונת גם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025