הסיפור שלי טיפה מוזר,
באמת מוזר,
כאילו מדובר בשני אנשים שונים,
מצד אחד, במקומות העבודה השונים לאורך השנים, מוביל, מדבר עם כולם, מכיר את כולם, חברותי, עוזר לכולם, מוערך, פונה לכל אחד ואחת בלי בעיה.
מהצד השני ביישן, מאוד סגור, שקט, מופנם, לא יודע לפתח קשרים חברתיים כלל.
במהלך השנים הכרתי הרבה מאוד אנשים, בעבודה צוחקים עליי שאני מכיר את כל התעשיה, שאני המרכז, מקושר לכולם, באים לשאול אותי ולהיעזר בי על מנת להגיע לכל אדם אחר, כל זה זורם, כל יום יכול לפנות לכל אחד ואחת בחברה, בחברות אחרות, אנשים שאני מכיר ואנשים שלא, כאילו אין שום בעיה.
אבל בחיים האישיים, ההפך הגמור, שקט, מופנם, לא יודע לפנות לאף אחד או אחת, לבד.
סופי השבוע קשים לי,
מיום חמישי בשעה שש, ועד ראשון בבוקר לא תהייה לי שיחה אחת, לא יהיה אדם אחד שיחשוב לפנות אליי, לשאול לשלומי, להגיד שלום.
כך גם בשעות הערב המאחורות, אם כבר מצלצל הטלפון זה איזה בעיה שאולי אוכל לעזור לפתור בעבודה.
באירועים מקצועיים, ובסביבות מקצועיות, תוך דקות אני מוצא את עצמי מקשר בין אנשים ששניה לפני אפילו לא הכרתי, פותח דלתות, מקשיב, מייעץ, מתחבר, אבל כשמדובר בחיי חברה, כאילו אדם אחר לגמרי.
כמה דפוק אפשר להיות?
טוב ומצטיין רק בכאילו, אבל בעצם מאוכזב ובודד.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025