היי,
זה סוג של פריקה, מקווה שתקראו עד הסוף :)
משקלי 57 לאחר שירדתי ממשקל- 63 ק"ג,
הגובה הוא 1.66.
אני די סבבה עם איך שאני נראית,
אבל כנראה שהסביבה שלי לא.
אני כמו כל בן אדם נורמלי אוהבת לאכול,
מתוק, בריא, משמין, דיאטטי, לא משנה מה אני באה להכניס לפה, אני רואה את הפרצופים המזלזלים של בני המשפחה..
פרצוף של "עוד פעם היא זוללת?"
לאחר שרזיתי יש לי מודעות ממש גבוהה ואני אוכלת די בריא, אבל לא במתכונת של דיאטה..
אני מרשה לעצמי פה ושם גלידה, חטיף, עוגיה, פיצה..
לפני יומיים באתי לאכול עוגיה ואחי הגדול אמר לי "אל תגעי בזה יא שמנה! עד שירדת קצת אל תהרסי את זה".
כאילו וואט דה פאק..?
אם אתה מנסה לשמור עליי ושלא אגזים מתוך דאגה זה אחלה, אבל זאת לא הצורה!
אני בסה"כ בחורה עם תיאבון, ונמאס לי שכל ביס שאני דופקת אני מרגישה כאילו עשיתי משהו אסור,
נמאס לי ללכת למדוד ג'ינסים ולא למצוא כלום כי הכל מידה סמול, אקסטרה סמול, כאילו.. חלאס!
בחורה רוצה לחיות ולהנות..
אני לא שמנה ולא רזה, וסבבה לי ככה..
איפה הימים שלא ידעתי מה זה קלוריות, מה זה התפיסה הדפוקה הזאת שהחברה גרמה לנו לחשוב שרזון זה הכי הכי יפה..
באישה צריך להיות בשר, משהו לתפוס, לא איזה שלד..
(אין לי כלום נגד בחורות רזות)
אני חושבת שהמראה של הגוף זה דבר חשוב אבל פאקינג נוח לי עם איך שאני נראית, אני אוהבת לאכול, ובא לי שיניחו לי בשקט.
מה אני אמורה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות