אין לי מושג מאיפה להתחיל ומאיפה לסיים. רק יכולה לומר שעברתי חיים לא פשוטים. לא פשוטים בכלל. ואני לצערי מכירה סיפורים קשים. אבל יותר קשה מזה אין. ראיתי את את אחד מבני משפחתי מתאבד. ראיתי אלימות, סמים. עברתי מניפולציות רגשיות וסחיטות. כאב אדיר שאני לחלוטין לא יכולה להעביר בכתב. גדלתי ועדין גדלה יום יום בצל הידיעה שיש לי קרובים שרוצים להתאבד. כל יום יוצאת מהבית עם חרדות שאוטוטו הולכים להתקשר ולספר לי על ההוא/ההיא במשפחה. איבדתי לחלוטין את הריכוז והשמחה. תמיד הייתי חזקה בשביל כולם הוצאתי, הרגעתי, שילמתי, קניתי ואני מדברת על מציאות חיים של ילדה מגיל 7 ככה. מעולם לא חוויתי ילדות. אבל כנראה שהגעתי לנקודת האל חזור. יש לי כמה שבועות מחשבות אובדניות.אני מסתכלת על הגובה של החלון, על הסכין במטבח, על חומרי ניקוי ואני יודעת שאני לא מסוגלת לעשות את זה ולתת למשפחה שלי לעבור את מה שכבר עברנו פעם אחת. (מבטיחה לא לעשות את זה!)
אבל אני מחפשת מאיפה לשאוב כוחות. מנסה להעניק למשפחה שלי יותר. אבל כשאני מנסה להקשיב יוצא לי כל התסכול החבוי בפנים וביקורת על העומדים מולי. אני יודעת שאני בחורה חזקה, אני יכולה להעיד שהחזקתי את המשפחה שלי מהמון בחינות(כלכליות, סוציאליות) אבל אנחנו חיים במין לופ כזה שאף פעם אין שמחה, תמיד יש תחושת מירמור וכעסים.
ועדין לא העברתי אפילו עשירית מהכאב.
נמאס לי להחזיק בית שלם על הכתפיים שלי. מצד שני הכבוד של המשפחה לא ייתן להם לספר בחוץ ולבקש עזרה.
אני מרגישה מיואשת, מתמודדת לבד. בא לי שמישהו יוריד את האחריות הכבידה הזאת מהכתפיים שלי ויבטיח לי שיבוא יום והכל יהיה טוב יותר.
הייתי חייבת לשפוך את הלב לפני שאני משתגעת כבר..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות