אני מרגיש שאני אדיש לחיים. איך לצאת מהאדישות?

כותב פה לראשונה.. מקווה להתחיל פרק חדש בחיי.

ביום יום שלי אני בן אדם נורא אדיש - אדיש למשפחה שלי, אדיש לחברים שלי, אדיש לסביבה, אדיש למציאות, אדיש לעצמי, לרצונות שלי, לבריאות שלי, לחיים שלי. סוג של אין לי כוח לכלום.
גם כשיש שמחה מסביב אני נשאר אדיש. לא משתחרר.

זה בא לידי ביטוי בכל מיני תחומים בחיים:
כשהאחיינים הקטנים שלי באים אליי ורוצים שאני אשחק איתם אני אדיש אליהם. אני אדיש להורים שלי - אין לי כוח לדבר איתם. אין לי כוח להגיד שלום באירועים משפחתיים.

גם לחברים שלי אני אדיש. אני לא מצליח להיות חבר טוב, לייצר קשר חזק ועמוק עם חברים, כי אני אדיש כזה בשיחות ונורא סגור, ומכאן כמובן - שאני גם לא מצליח לרכוש חברים חדשים.
כשאני עם החברים - אני אף פעם לא מצליח להשתחרר. אני תמיד רציני כזה. לא זורם, לא מדבר, לא מספר בדיחות. אני מעופף כזה. חסר אנרגיות. הנוכחות שלי לא מורגשת. אני פאסיבי. כאילו הראש שלי במקום אחר. כל מה שאני עושה כשאני עם חברים זה להקשיב ולצחוק משיחות שהם חולקים ביניהם שאני לא מצליח לקחת בהן חלק. אני מרגיש מיותר וחסר ערך ביציאות. בייחוד כשזה עם הרבה אנשים. אם לדוגמה אני נמצא עם עוד שני חברים, זה תמיד - הם מדברים ביניהם ואני לפעמים זורק פה ושם כמה מילים או צוחק. החברים אומרים שהם לא ממש שמו לב לדברים שאני מתאר... אבל שיש בזה משהו.
בהופעות/במועדונים/בברים וביציאות מהסוג הזה אני גם אדיש ולא מצליח להנות.

בעבודה ובלימודים אני גם אדיש. אני אף פעם לא נוקט יוזמה. אני תמיד זה שאומרים לו מה לעשות. עושה מה שצריך לעשות... אף פעם אין לי דעה על כלום. אני תמיד מסכים/מתנדנד לפי דעות של אנשים אחרים. אני תמיד מובל, ע"י החברים שלי או בעבודה. הייתי רוצה להיות יותר דומיננטי ויותר אסרטיבי.

אני אדיש גם לעצמי, לבריאות שלי, לאושר שלי - אני מזניח את עצמי, לא מתגלח, אין לי חשק להתחיל עם בחורות. אין לי חשק לרקוד. אין לי חשק לחיות את החיים. יש לי בעיות גב שאני סוחב איתי כבר שנתיים שהם מורידים לי הרבה מהחשק לחיות. וכשנוצרות אצלי עוד בעיות בריאותיות גם אליהם אני אדיש, לא מטפל בהם. לא דואג לעצמי. לא ממש אכפת לי מעצמי ומההנאה שלי. אני מרגיש שאני קיים בשביל לרצות אחרים. כאילו שהרצונות שלי וההנאה שלי והבריאות שלי הם לא באמת חשובים.

אני באמת באמת רוצה להשתנות, להתחיל לעשות מעשה, להתחיל לדאוג לעצמי/לאהוב את עצמי, להפיץ אהבה סביבי ולהוציא ממני את האדישות הזאת. זאת הסיבה שאני כותב פה. אבל אני אדיששש. אין לי כוח לכלום. אני מת להישאר קבור במיטה וזהו. איך אני יוצא מזה?

*אפילו כשאני בא ומבקש עצות מחברים/אנשים אני אדיש לעזרה שהם מוכנים לתת לי. זה סוג של לופ כזה.

תודה לעוזרים :)

*מקווה שלא חפרתי מדי