שלום לכולם,
אני כותבת כאן ובוכה, לא יודעת מה לעשות. אני סובלת מהתקפי חרדה אבל מסתירה אותם מרוב האנשים שקרובים אלי.. ההורים שלי לא מגיבים טוב לעניינים מהסוג הזה, והחברים לא מבינים. יש לי פסיכולוגית שיודעת וחבר שיודע אבל הוא מתקשה לשמוע על זה בעיקר כי הוא כועס על הפסיכולוגית שלא ממש עוזרת לי בזה.
החרדות שלי קשורות בעיקר בפחד מהזדקנות ומוות ודאגה מאסונות שיבואו, וגם במיניות מאחר ועברתי מספר הטרדות מיניות בחיי.
ניסיתי לדבר עם החבר שלי על הדברים האלה כל כך הרבה פעמים אבל למרות הכוונות הטובות הוא פשוט לא יודע להתמודד. הוא מתחיל לקרוא לי לפעולה ולשנות את חיי ואןמר שאני צריכה לשכוח מזה מתישהו וכל מני אמירות שלא רק שלא מקלות על המצב אלא רק מכבידות. משפטים ואמירות כמו ״את תמיד....״ ו״את צריכה...״ והוא מדבר ומדבר ואני מתקשה להקשיב ולעקוב כי אני בעיצומו של התקף חרדה וכל מה שאני רוצה זה רק שיקשיב לי ואולי יביע הזדהות או הבנה שכואב לי.
רציתי לשאול כמה שאלות.. קודם כל איך אני יכולה בעדינות לכוון אותו לאיך להתנהג איתי במצבים האלה. (אמרתי לו שעוזר לי שהוא מקשיב ולא כועס והכל, אבל בסופו של דבר מה שחסר לי זה בעיקר אמפתיה... ולא יודעת איך לומר ולהסביר לו את זה).
וגם מה לעשןת.. עם המחשבות האלה על הדברים שקרו, בעיקר כי נראה לי שזה דברים שוליים ומי אני שאבכה על זה כשלאחרים קורים דברים גרועים הרבה יותר.
מה שכרגע עובר לי בראש זה זיכרון של אחד החברים שלי שנפרדתי ממנו, ובמשך כמה חודשים היה מתקשר אלי בלילה ומדבר איתי כמה שעות במהלכן היה מתלונן שהרסתי לו את החיים ופגעתי בו ושאני אשמה בהכל וגם היה מאונן במהלך השיחה ולא נותן לי לסיים, ואני כל כך חשבתי שאני אשמה ובן אדם נורא שלא הגבתי וקפאתי.
והמחשבה על זה והתחושה של זה נמצאת בראש שלי כבר כמה שעות ולא עוזבת.
אני לא יודעת מה לעשות.....
תודה למי שקרא
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות