אני שונאת את עצמי זה תמיד היה ככה
בתור ילדה קטנה עברתי הטרדות מיניות מאז שאני זוכרת את עצמי אחת מהם נמשכה במשך שנים אבל תמיד התעלמתי מהם
תמיד הרגשתי שכל אחד יכול לעשות איתי מה שהוא רוצה אולי בגלל זה אני חסרת דעה ועמוד שידרה
בתור ילדה הייתי מדמיינת איך האנשים שקרובים אליי מתכנסים ומתכננים את המהלך הבא הרגשתי שכולם נגדי ושונאים אותי
כל הילדות שלי תכננתי להתאבד אבל הייתי פחדנית מידי וקיוויתי בתוך תוכי שהמצב ישתפר מתי שהוא אז הייתי מסתפקת בלחתוך את עצמי
לפעמים אפילו הייתי מחפשת סיבות כדי לחתוך
עכשיו שגדלתי שום דבר לא ישתפר אבל אני כבר לא חותכת
הפחדים והחרדות התעצמו
לפעמים אני כל כך מתבישת בעצמי שאני לא יוצאת מהבית
כשאני נמצאת במקום ציבורי כמו למשל קופת חולים וכאלה אני מתחילה לרעוד ולגמגם
אבל אם האנשים שממש קרובים אליי אני הופכת למפלצת אני מתעצבנת על דברים כל כך שטותיים ויכולה לנתק קשרים בלי להניד עפעף (יש לי מזל שהם לא וויתרו עליי)
נהייתי תוקפנית עצלנית ואגואיסטית דברים שבעבר לא הייתי אני מאוד סגורה ולא משתפת אף אחד ברגשות שלי גם כשאני בוכה אני לא נותנת לאנשים לראות אותי
אני מרגישה שיש לי פיצול אישיות שאני משוגעת
אני מודעת למגרעות שלי אבל אני לא מצליחה לעשות שום דבר כדי לשנות את עצמי
אני תמיד כועסת ולוקחת כל דבר אישית
בכל משבר שיש לי או כשאני חושבת על העתיד המחשבה הראשונה שעולה לי לראש זה פשוט לסיים הכל
**אבל אני לא יעשה את זה**
כי אני יודעת שזה יפגע בהורים שלי ובבן זוג שלי
אני תמיד עם פנים של הכל בסדר לא מבקשת עזרה מאף אחד אפילו הבן זוג שלי לא יודע מה עובר אליי וכשהוא רואה שאני בדאון ושואל מה איתי אני פשוט אומרת שהכל בסדר ומתעצבנת שהוא חופר לי
אבל בפנים אני שבורה.
אני מרגישה שאני כלואה בתוך עצמי אני נמנעת מכל כך הרבה דברים ופעילויות תמיד חושבת מה אנשים יחשבו עלי
כנראה שאני אצטרך ללמוד לחיות עם השינאה העצמית והידיעה שאני כישלון
בקיצור חפרתי רק רציתי להוציא את זה החוצה כי אף פעם לא שיתפתי.
אז תודה למי שהגיע עד לכאן מאחלת לכם חיים יפים ונטולי דאגות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות