אני מכוערת. זו לא דעה סובייקטיבית, אלא אובייקטיבית לחלוטין, והיא אומתה בהזדמנויות רבות. מאז ומעולם הייתי גלמודה. הייתי הילדה הדחויה והמלוגלגת כל שנות חיי... מאוד קשה לבחורה להתמודד עם חוסר יופי חיצוני. אני מרגישה שבגלל שאני אדם מכוער, מתייחסים אליי בזלזול ובאי-סלחנות. כל הידידים שהיו לי, היו לי באופן מקרי. למשל, ידידי עבודה. מעולם לא התחילו איתי וכשהתחלתי אני (באופן מרומז בלבד) נתקלתי בחומה או אפילו ברתיעה: "מה המכוערת הזאת רותמת עימי שיחות?" לעיתים זכיתי בהתעלמות מוחלטת.
תמיד הייתי בצל חיי הזוגיות, ואף גבר לא שם עליי. אף גבר לא מעוניין במגע מיני עימי - אני לא מעוררת שום משיכה מינית כלפיי עקב חוסר אטרקטיביות. פרט לרושם של "איזו בחורה נחמדה את" - לא זכיתי לשום יחס מהמין הגברי. אני לא מחפשת אביר על סוס לבן או חתיך. אני מיואשת מהבדידות שלי, ומיואשת מכך שאני לא יכולה לזכות להערכה מצד הגברים והחברה. אני מרגישה שלא נותנים לי הזדמנות להראות את האופי שלי ואת הצדדים החיוביים שבי, כי פוסלים אותי בגלל היופי. אני מטפחת את עצמי, עושה כושר... אך פניי לא מושכות כלל. האם נגזר עליי להיות לנצח גלמודה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות