אני אנסה לפרט בקצרה עד כמה שאפשר.
עלי : מאז ומתמיד לא מצאתי את מקומי בחיים האלה , אם זה מבחינת עבודה ומעגל חברים שלא התרחב יותר מידי , חוסר מיצוי עצמי בצבא ובלימודים(סובל מהפרעות קשב וריכוז ) , מרגיש שכל חיי אני מסתובב עם תקרת זכוכית ולא מצליח להמריא..., עשיתי תואר ראשון אומנם , אך מכיוון שלא התבלטתי בו , אני לא רואה שיש לזה צ'אנס בשוק העבודה , בקיצור מרגיש אבוד !!!!
היא : בחורה מאוד חכמה לטעמי אך סובלת מאותם מעכבים שאני סובל, לא ממריאה מבחינת קריירה , חסרת אמונה עצמית ונוטה כמוני גם לדחות מטלות ואין לה מנוע פנימי שידחוף אותה.
יש לה גם תחושה של עצבות וחוסר ביטחון לפעמים ומאוד תלותית בי גם כלכלית וגם נפשית...
להלן השאלה :
אני והיא 3 שנים ביחד עם עליות מורדות , לדעתי האישית סיבת תחילתו של הקשר נובע מהצורך של שנינו להתרפק אחד על השניה ולא נבע ממקום בריא.
אני אוהב אותה מאוד , בן אדם שאני מאוד מעריך מבחינה של עולם ערכים ומוסר זהה.
אנחנו שנינו בני 30 .
ממה שאני הכי מפחד זה , שאם נתחתן להביא ילדים הבעיות רק יחריפו וישפיעו על הילדים שלנו .
מפחיד אותי להתחתן ששנינו חסרי ביטחון ולא יציבים מבחינה תעסוקתית.
להביא ילדים שייינקו את ההתנהגות של ההורים שלהם וכך חוזר חלילה....
לא רוצה שהילדים שלי יהיו כמוני וכמותה מבחינה נפשית ... ומצד שני להיות רווק כל החיים זה בטח גם לא משהו.
קיצר אני לא יודע לאן אני ממשיך מכאן.
זה או להציע נישואים כאשר אני מרגיש לא יציב בכלל מבחינה תעסוקתית ונפשית בחיים מה שיכול לחרבש את עתיד הילדים ולהביא דור בעייתי חדש לעולם.
או לומר לה שאני ממש אוהב אותה אבל צריך לסגור את הבאסטה, כי הילדים שלנו עלולים לצאת חלשים חברתית ונפשית.
מפחד לסבך את החיים יותר ממה שהם מסובכים עכשיו ...
מה ממליצים ?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות