לא לשפוט בבקשה, אני מקבלת מספיק ביקורות במציאות
אני בת 21, אחרי שירות לאומי ועובדת כרגע כקופאית תוך כדי שאני בתהליכים לקבלה ללימודים גבוהים. אני ממש מיואשת כבר מהזמן הארוך שלוקח למענה, מהמבחנים ומהרגשה שאני כל הזמן צריכה להילחם כדי להוכיח את עצמי וכדי להשיג מה שאני רוצה. מרגישה שהחלום חומק לי בין הידיים, מרגישה מבולבלת ובעיקר לא סגורה על עצמי.
אני מאוד אוהבת שפות, כתיבה וטיולים. אני רוצה ללמוד מקצוע שמשלב את כולם אבל אין לי מושג אם קיים דבר כזה. השפות שאני מתחברת אליהן הן לא שגרתיות [שוודית, למשל] ואני כבר יודעת צרפתית ואנגלית ברמה גבוהה ...
בנוסף, אין לי חברים חוץ מחברה אחת, ואני מרגישה ממש בודדה. אני לא מתחברת לאף אחד, כל החברויות בעבודה זה היי ביי, כל החברות שלי עזבו ולא היה קשר מעבר לעבודה. אני מרגישה שאף אחד לא מבין אותי, במיוחד ההורים.
אני ממש רוצה לטייל בחו"ל אבל לא הייתי בחו"ל כבר 10 שנים, אני מתה מפחד, בנוסף שאין לי עם מי לנסוע. אנשים חושבים שאני סנובית וקרה, אבל אף אחד בעצם לא מבין שככה אני מסתירה את הקשיים שלי. אני לא עשיתי טיול של "אחרי צבא" היעדים שאני מתעניינת בהם לא מעניינים אף אחד [סקנדינביה] וגם ממש יקרים ... אני מרגישה שאני שונה מידי ואני לא מצליחה למצוא אנשים עם תחומי עניין דומים לשלי. כולם מסביבי אוהבים את תרבות יפן ואנימה, מטאל וכאלה ואני אוהבת פופ שוודי ואת מדינות סקנדינביה ... אני לא עושה בכוונה אבל פשוט אף אחד לא אוהב את מה שאני אוהבת !
מצד אחד אני שמחה שזה רק משהו שייחודי לי, מצד שני בא לי לפחות חבר/ה אחת שתבין אותי ושעם תחומי עניין דומים.
אני סובלת מאלרגיות ומאלרגיה לשמש ובקיץ אני ממש סובלת ויש לי חרדת קיץ בנוסף להכל, כבר עכשיו אני עם פריחות וגירודים.
בקיצור, אני לא יודעת מה לעשות עם החיים שלי. תהליכי הקבלה ללימודים ממש מייאשים אותי ומוציאים ממני את כל המיץ, אני ממרגישה חסרת מוטביציה ומדוכאת, הפסקתי לאט לאט לעשות את התחביבים שלי ואני מרגישה ממורממת ועצבנית כל הזמן.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות