אני מרגיש שאני נותן לחיי לחמוק מידיי ואין לי שום דרך לשנות את זה. אני עוד כמה חודשים בן 19, בצבא, בן יחיד, הומו בארון, בעל בטחון עצמי נמוך, רואה את עצמי כאדם לא מושך בגלל פצעים בפנים ובעיות שניים (מעוניין בגשר). אני רוצה לקחת את עצמי בידיים אך אני לא יודע איך... אני לא מסוגל להיות בבסיס סגור, זה הורג אותי, יש לי שבוע הבא קב"ן שוב ואני לא יודע כבר מה להגיד כדי שיעבירו אותי (הייתי ב2 פגישות שפשוט בכיתי בצורה הסטרית ולא הוצאתי מילה. אני לא מסוגל לדבר על הנטייה המינית שלי מול אנשים), מצד שני אני הומו שיודע זאת מגיל מאוד צעיר ומדחיק זאת בצורה כ"כ ניקרת במציאות אבל כשאני לבד אני "נפתח" לאני האמיתי ובאמת שומע שירים שאני אוהב, קורא דברים שמעניינים אותי וכו'. אמא שלי יודעת בעקיפין שאני הומו, בתת מודע שלה, והיה לנו דיבור קצר מאוד מאוד על זה לפני איזה שנה ואנחנו מאז מדחיקים את העניין והיא רק מבקשת ילדים וזה מקשה עליי. אני גם לא מצליח לראות את עצמי כבן אדם מושך, העניין של השיניים מאוד מדאיג אותי וגם העניין של הפצעים בעור למרות שהוא לא כזה גרוע כמו שהוא היה. אני מרגיש תקוע, אני לא רוצה שהחיים שלי יעברו ככה סתם, לא הייתה לי אהבה כי אני לא שלם עם עצמי אפילו קצת. כל פעם כשאני מגיע הביתה בימי חמישי אני נסגר לחיים ה"נוחים" מול המחשב ולפעמים יציאות עם ידידות או משהו, אבל אני מנסה ומנסה לקחת את עצמי בידיים ואין לי פשוט את האומץ. דיברתי עם מישהו באיזה אתר והוא רצה שאראה לו את עצמי ולא יכולתי. כל פעם הוא ביקש וביקש עד שהתייאש ולא דיברנו מאז ואני מרגיש שאני אהיה תקוע ככה לנצח. מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות