אני עוד מעט בן 25, מאז שאני זוכר את עצמי תמיד הייתי מתכחש למצב שלי ומנסה לצאת מזה דרך חוש הומור וציניות, ״קשיחות״ והתחמקויות שאני פשוט לא אוהב אנשים, מוצא את עצמי רוב הזמן בחדר, חסר מוטיבציה וחשק לעשות דברים. והם חושבים שאני עצלן, כל היום ישן ולא עושה כלום עם עצמו..באמת שאני רוצה אבל לצאת מהבית ולעשות משהו זה כמו לצאת למלחמה, מצחיק שהייתי בצבא, שירתתי כלוחם, נכנסתי לכפרים המון פעמים ואת ההרגשה הזאת אף פעם לא חוויתי. הריגוש שמצאתי לעצמי היה דרך הימורים ושטויות, אולי בעיקר כי פחדתי לנסות דברים אחרים. אני לא בחור חלש או פחדן, אבל בזמן שאני חווה התקף והנשימות שלי מתגברות להן, אני די מחוייב להרכין את ראשי, לעבוד על הנשימות שלי, וכמובן לחפש משהו שיסיח את דעתי ממה שעובר עליי(מסטיק, עט).
יש לי חברה שתומכת בי בכל דבר ומנסה לעזור לי לפרוץ קדימה, אני בהתקדמות אם כי היא נורא איטית, לא בא לי להזיע ולהלחץ מכל דבר קטן שקורה לי פתאום. אני מנסה להבין את מה שעובר עליי, למה אני עייף כל הזמן? למה אין לי חשק לעשות שום דבר, איזה תהליך כימי עובר לי בגוף שגורם לי להרגיש ככה, אני לא מעוניין בפסיכולוג כי ברור לי שיש לי משקעים מהעבר ואין לי צורך שיגידו לי אותם, כמו כן גם פסיכיאטר כי תרופות זה לא דבר שארצה. האם יש דרך בה תוכלו לעזור לי? מצטער אם חפרתי אבל בין היתר רציתי גם לפרוק.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025