עד סוף כיתה ט' הייתי ילדה רגילה והייתה לי התפתחות מינית בריאה- פלירטטתי עם בנים, טיפחתי את המראה שלי, לא התביישתי במיניות שלי והכול היה בסדר.
אני משערת שאם הייתי ממשיכה ככה היום כבר היה יכול להיות לי חבר והייתי אחרי שורה התנסויות מיניות.
אבל בקיץ בין ט' לי' הייתי במחנה קיץ במסגרת תנועת הנוער שלי והכרתי שם מישהו מעיר אחרת שהיה בסוף י"ב, והתחיל ביננו משהו. כולם לנו יחד באכסנייה ובערב השני עליתי לחדר שלו וחשבתי שבעיקר נדבר מקסימום נתנשק.
מה שקרה שחמש דקות אחרי שנכנסתי הוא נעל את הדלת של החדר שלו והתנפל עליי. כשאני מכירה את הבנאדם יומיים ואפילו לא אמרנו אחד לשני שאנחנו מחבבים. אני מתכוונת שהוא ניסה להוריד לי את החולצה והמכנסיים, נגע בי בגסות והמשיך כשאמרתי לו להפסיק. זה לא היה עד שהתחלתי לצעוק ולבכות בו זמנית שהוא הפסיק וקילל אותי ואני ברחתי משם.
עד סוף הקיץ הייתי בדיכאון ולא יצאתי מהבית ושהתחילה כיתה י' פשוט הדחקתי את המקרה הזה אבל הפסקתי להראות מיניות בכל צורה שהיא.
מאז אני הולכת רק עם חולצות שגדולות עליי, מכנסיים ארוכים, אני תמיד אוספת את השיער ולא מתאפרת. אבל זה לא רק במראה החיצוני- הפסקתי לפלרטט ולהגיב לבנים שמפלרטטים איתי. יש לי דווקא הרבה ידידים אבל עם אף אחד מהם אין שום סיכוי למשהו יותר מזה. לקח לי הרבה זמן להבין שיש קשר בין מה שקרה לי עם הבחור ההוא לבין הדרך בה אני מתנהגת.
חברות שלי לפעמים שואלות אותי איך זה שאף פעם לא היה לי חבר, ולמה אני לא פתוחה יותר עם בנים שמחבבים אותי (כי היו כמה שממש ניסו להתחיל איתי) ואין לי אומץ לספר להן.
אני מרגישה כלואה בתוך עצמי ובאיזשהו מקום אני מרגישה שהפסדתי חלק חשוב מההתבגרות שלי. אני רוצה לצאת מהלופ הזה ולהיפתח אבל אני מפחדת- כשאני הולכת עם בגדים חשופים, כשאני קצת יותר פלרטטנית אני מתחילה להילחץ.
אני באמת לא יודעת מה לעשות והייתי שמחה לשמוע את הדעות והעצות שלכם ואם מישהו/מישהי עברו חוויה קצת דומה הייתי שמחה שיגידו לי מה הם עשו כדי לטפל בזה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות