אני בת 39 אמא ל-3. לפני 4 שנים נפצעתי והפציעה הסתבכה לכאבי תופת מאוד קשים ברגליים (סאיטיקה) ועם כאבים בישיבה הליכה עמידה ואפילו שכיבה. הרבה זמן הייתי ללא אבחון מה שגרם לי להרגיש משוגעת לחלוטין, כי איך זה הגיוני שאני כל כך כואבת ובקושי הולכת והרופאים אומרים שאני בסדר??? לאחרונה אובחנתי כסובלת מבעיה אורטופדית קשה מאוד והתחלתי טיפול לא פשוט וכואב. אני צריכה עכשיו שיקום ארוך מאוד וגם אז אין הבטחה שזה יעבוד. אני בידיים טובות מטופלת אצל טובי הרופאים עם ביטוחים מעולים ויכולה להרשות לעצמי כל טיפול שצריך - וזה אולי מתסכל עוד יותר, כי עם יש לי את כל האפשרויות לטפל ועדיין אני בכאבי תופת אז באמת אין תקווה. אני נעה מדי יום בין תקווה גדולה ליאוש גדול. יש לי הכל בחיים ויש לי חיים אובים, אבל הכאבים הורסים כל חלקה טובה. אני מטופלת במשככי כאבים מאוד חזקים ומתכננת להתחיל טיפול בקנאביס אבל זה יקח עוד זמן עד שאקבל. עד שאין לך כאבים כרוניים לא תוכל להבין אדם שסובל. תמיד היית בטוחה שאפשר לשלוט בכאב. רק עכשיו אני מבינה שכל מה שחשבתי היה בולשיט. אני חושבת שהיאוש הוא בגלל שעד כה לא היה אבחון אז גם לא היה טיפול דל ממש. עכשיו שיש אבחון וטיפול זה גם מתסכל כי הסיבוך שלי הוא כל כך הזוי ולא הגיוני שבעצם מה מונע את זה שזה ימשיך לתמיד? בנוסף הטיפול הוא ארוך וכואב מאוד וגם אז סיכויי ההצלחה הם אולי 50 אחוז ואולי פחות. אשמח להסתכלות של אנשים במצבי שמתמודדים עם בעיה כרונית קשה. מה מחזיק אותכם? יש לי כאמור את כל התמיכה הרפואית, הנפשית וגם המשפחתית וזה עדיין לא מספיק. ברגע זה הכאב כל כך גדול שאם מישהו היה אומר לי בואי אוריד לך את הרגל והכאבים יפסיקו - יתכן והיתי מסכימה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות