היי.
דשתי בנושא הזה, מניחה שגם אתם, אבל אני מרגישה צורך מהותי לפרוק:
אני בחורה רווקה דתיה בת 32.
החוסר בזוגיות משתלט עלי ומשפיע על מצב רוחי מידי יום ביומו. אני עובדת, לומדת וכד' ב"ה, אבל חיה בתחושת חוסר רגשי גדול. הדייטים מצטמצמים עם השנים, ההצעות לא מזהירות, האופי נעשה בררן, פחות גמיש, פחות עם כוחות להכניס מישהו חדש לחיי.
היו לי כמה מערכות יחסים רציניות במהלך השנים שכל אחת לא צלחה מסיבותיה היא.
הייתי קרובה לחתונה פעמיים.
כיום, מלבד הרצון הגדול לתא משפחתי משלי, לילדים, והמחשבות על עתיד לא ברור..יש לי קושי נפשי יומיומי.
רוב חברותיי נשואות פלוס כמה ילדים. בכל מקום יש תחושה שמסתכלים עלי כ"רווקה" שיאאלה כבר מתי היא תתחתן המסכנה.
שונאת את זה.
אעיד על עצמי, אני בחורה עדינה, רגישה מאוד, לא מסוגלת להתחבר לכל אחד בקלות.
קצתי מאתרי הכרויות.
בגלל החוסר הזה, אני נוטה להתרפק על קשר שהיה לי עם בחור מאוד בעייתי, שהייתה שם אהבה גדולה אבל הוא היה ממש מסוכן ומסובך (לא ארחיב כאן).
אני עוצרת את עצמי מלהתקשר אליו, ולו רק כדי לשפוך את ליבי.
אולי אני צריכה להרפות? להפסיק לחכות לאהבה שתמלא את מיצבוריי? להשלים עם הקיים..
אז איך ממלאים חסך רגשי שכל יום מופיע מחדש?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025