הי ,
האמת היא שאני כותבת כאן כי אין לי שום מקום אחר לכתוב את כאבי הבטן של הדיכאון.
כבר כימעט שלושה חודשים שאני ככה. וככה רע לי.
אבל זה לא עוזר לי לאומר כת זה.
ובכל זאת אני לא מצליחה להרים את עצמי למרות שהמצב שלי גרוע
אני זרוקה בדירה אצל חבר שמזיין אותי מיתוך שיעמום לפחות חמש פעמים ביום
אין לי שקל על התחת ובכל זאת אני לא מצליחה למצא בי כוח לעבוד אני מרגישה חולשה משוגעת
כשאני חושבת על המצב שלי על כמה אני תלויה ותלותית בו
המחשבות האלה לא מובילות לשום מקום כי בכל מיקרה אין לי שום מקום אחר לזרוק בו את עצמי
ולמרות שאני טיפוס שתמיד הסתדר ושמר על שליטה
אני מרגישה. שכל השנים האחרונות מתבטאות בהתמוטטות אחת קשה שאין לי מושג מתי היא תסתיים ואיך
שלוש חודשים זה לא מצחיק
זה ימים שרופים ולילות רדופים וכבר אי אפשר לדעת אם אני מבזבזת את הזמן או שהזמן מבזבז אותי
ודיכאון
וזה לא זז לשום מקום
והסמים והאלכוהול הם עוד אלמנט שמככב בסצנה המבאסת הזאת הם הופכים אותי אדישה הם מטשטשים לי את ההרגשה את התחושה את הכאב האין סופי
עד שהסטלה ניגמרת
וכשהיא ניגממרת אני בוהה בחיים שלי ויודעת שאני פאקין בת עוד מעט עשרים ושאני כנירא כבר גמורה
.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות