לא יכולה יותר להתמודד עם כל השליליות שבי.
עם כמה שאני מנסה אני פשוט לא יכולה להתמקד בדברים הטובים בחיי. תמיד עסוקה במה שלא בסדר. גם כשהכל טוב והולך כמו שרציתי אני תמיד מוצאת/ממציאה לעצמי בעיות חדשות.
אני שונאת את כולם.
טוב נו, למעט משפחה ובן זוגי.
אני לא מצליחה להישאר הרבה זמן באותה מסגרת.
מגיע שלב שפשוט נמאס לי מכולם, מהצביעות שלהם, מהצביעות של עצמי כלפיהם, להעמיד פנים ולשחק אותה נחמדה לאנשים שאני לא סובלת, מזה שכולם נראים כל כך מאושרים ומגובשים יחד ורק אני לא קשורה.
זו גם הסיבה שהפסקתי ללמוד והיום אין לי אפילו בגרות.
אין לי חברים ואני גם לא רוצה אותם. אני לא חושבת שקיים דבר כזה שנקרא חברות. הכל אינטרסים.
אני כועסת על העובדה שאני לא כמו כולם. שקשה לי לתפקד ולהיות חלק מהחברה.
אני זוכרת פרטים קטנים ושומרת טינה על דברים שבן אדם שפוי כבר היה שוכח מזמן.
יש לי תקופות שאני הכי מאושרת בעולם ואז פתאום אני "נזכרת להתעורר", ושוב נכנסת לבועה של שנאה,כעס וחוסר ביטחון. לפעמים זה נראה כאילו אין תקווה.
יש לי מחשבות טורדניות וחרדות שלא פוסקות.
הזוגיות שלי מלאה בקנאה וחוסר ביטחון. אנחנו יחד שנים ואני לא בוטחת בו. הוא תמיד במבחן מבלי שהוא יודע על זה פשוט כי זה בלתי נשלט.
למשפחה שלי אני דואגת בצורה אובססיבית. תמיד בחרדות חסרות בסיס שיקרה להם משהו. ומה יקרה ברגע שהם כבר לא יהיו פה. למעשה אני חושבת על זה חלק גדול מהיום.
חוץ מזה אני מאוד אובססיבית למראה שלי. יודעת שאני נראית טוב היום, אך מבפנים הילדה השמנה וחסרת האופי שהיתי פעם עדיין מורידה אותי למטה כל פעם מחדש.
נמאס לי כבר מהכל. אני רוצה לשמוח. להינות מהחיים. לנצל כל רגע לצד הטוב ביותר, להתקדם לאנשהו. רוצה עבודה טובה. זוגיות בריאה. רוצה שהמחשבות סוף סוף ייפסקו.
אבל איך?
השליליות שורפת לי את החיים ואין לי מושג מה לעשות הלאה..
החלטתי לפנות לטיפול ולסיים עם זה, אז אני לא פה בשביל שיגידו לי ללכת לאנשי מקצוע. אני כותבת בשביל לשמוע מאנשים שאולי עוברים או עברו משהו דומה ועל דרכי התמודדות עם המצב הנוראי הזה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות