היי.
בחודשים האחרונים, אני מוצאת עצמי מדי כמה ימים מלווה את אחד מהוריי (כל פעם מישהו אחר) לבתי חולים או מרכזים רפואיים שונים, בכל פעם בגלל סיבה אחרת- פעם כאבים בלב (מה שגרר אישפוז של שבוע), הכנה לקראת ניתוח ברגל, צינתור אבחוני, תחושה כללית לא טובה ועוד. זה מלווה בעדכון כמעט יומיומי של אבי על מצבו הרפואי, תמיד בטון עצבני. זה הגיע למצב שאני נרתעת מכל שיחת טלפון שיש לי ומפחדת להסתכל על הצג כדי לגלות שזה אחד מהם. אחי המבוגר ממני, אינו יכול לעזור. לא כי הוא לא רוצה, כי אינו מסוגל ופה (איתו אני משוחחת ברמה יומיומית כדי לשמוע אם הכל אצלו "יחסית בסדר". הוא פועל שחור שעובד מאוד קשה בשביל המינימום שהוא מרוויח וגם על זה עושים לו את המוות על כל פיפס). בנוסף לכל הבלאגן הזה, הוריי ביחסים איומים- יש שם המון אלימות מילולית, מווה בצעקות, אחת לכמה ימים. השכונה מכירה כולה את הדירה שלהם בגלל זה. גם דיווחים על זה אני שומעת. אפילו בעוד אני כותבת את כל זה, אבי התקשר אליי עכשיו כדי לספר לי ששוב הוא הולך בדחיפות לאיזה רופא כי הוא לא מרגיש טוב. הכל מאוד משפיע עליי. ובמקום שיחות שהיו לפני שעה, אני ממשיכה לחשוב עליהן ולקחת אותן קשה, ולא, אני לא מצליחה להימנע מזה. בן זוגי שם לב לזה, למרות שאני תמיד מעמדיה פנים שכל הטיפול שלי בהם הוא "בקטנה" (למרות שהוא מאוד לא. כל שיחה איתם, היא מעמסה רגשית קשה מאוד). כבר לא נהנית מכלום. ממש כלום. שום דבר לא משמח אותי ולרוב, אני מעמידה פנים ליד בן זוגי כי הוא שונא את משפחת בכל פעם שהם " לוקחים אותי" לאחד מהעניינים שלהם (נזל שלבוס שלי יש עדיין סבלנות לכל החיסורים שלי). אין לי כוחות נפשיים יותר. מרגישה שאני חיה מיום ליום.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות