היי, לא מזמן השתחררתי מהצבא אחרי קצונה בתפקיד מסווג. נחשפתי לדברים, עשיתי, יזמתי, פיתחתי את עצמי. כל כך הרבה דברים טובים יצאו ממני בתפקיד, אבל יחד עם זאת יצא גם דבר שאני לא יכולה להתגבר עליו. נחשפתי לדברים נוראיים, שמשאירים אותך עם פה פעור והמחשבה היחידה שעוברת בראש זה- אם אלו היו ההורים שלי? אם זה היה החבר שלי שאני אוהבת יותר מהכל?
לאחרונה אני שמה לב שכל הזמן עולות בי ״מחשבות אובדניות״ כלפיהם... נניח אם ההורים טסים לחול אולי יהיה מחבל שיפוצץ את המטוס, חבר שלי אתה לנסוע לפסטיבל- נכנסתי למגננה והמצאתי תירוצים מהפחד שיהיה פיגוע. ולא רק זה, אני גם מתחילה לדמיין מקרה מוות בדברים שהם לא מהסוג שנחשפתי אליהם- תאונת דרכים בזמן שחבר שלי נוהג אליי, מוות של אבא שלי בגלל כמות סיגריות, הזקנה של אמא שלי, מה יקרה שהם יעזבו. בקיצור פסימיות במסות ענקיות שהתחילה מהרגע שנחשפתי לעובדה שמוות הוא זמין.
אני לא מצליחה לחשוב על דברים אחרים ועוד יותר מפחיד אותי הרעיון של מחשבה יוצרת מציאות. ניסיתי לדבר עם החבר אבל חוץ מלחבק ולהגיד שאני לא אדאג זה לא עוזר, את ההורים זה רק ילחיץ בגלל היותי בת יחידה. מה עליי לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025