אני אדם נורא לחוץ והיסטרי. איך להרגיע את עצמי? מה לעשות?

בשנתיים האחרונות עברתי שינוי מאוד גדול בחיים שלי שאני מעדיפה לא לפרט עליו כי הוא לא רלוונטי, אבל בעקבותיו השתנתי מאוד. גם לטובה וגם לרעה. השינוי לטובה שעברתי מתבטל לחלוטין בגלל השינוי לרעה, כי הפכתי להיות בנאדם היסטרי, פשוט כמשמעו.

אני נפגעת בקלות מאוד, אני יכולה להיפגע מאוד אם בן הזוג שלי (כבר שנה וחצי, יש לציין, ועברנו יחד הרבה והוא גם חלק משמעותי בשינוי שלי לשני הכיוונים) סתם לא ישלח לי הודעה בבוקר אני אפגע. אם שני חברים שלי יפגשו בלעדי אני אפגע גם אם אין למפגש הזה שום קשר אלי. אני יכולה לתת עוד כמה דוגמאות, אבל הנקודה היא שהיום אני נפגעת מדברים שבעבר לא היה לי אכפת מהם בכלל.

אני מאוד לחוצה, זה מתבטא גם בצורך למהר כל כל הזמן וגם בחרדות חסרות בסיס שפיתחתי לעצמי. אני מוצאת את עצמי לוחצת על אחרים לעשות דברים בצורה בה אני רוצה שהם יתנהלו בלי שום סיבה. אני לא יכולה לסבול שאנשים סביבי מתנהלים לאט, אימא שלי לדוגמה היא אדם אטי מאוד, וכן זה גורם לי להתפרץ עליה בלי סיבה אמתית. אנחנו יכולות לריב סתם כי לקח לה חצי דקה יותר ממה שלי לקח להגיע לאוטו.
פיתחתי לעצמי חרדות מפה עד הודעה חדשה. שהמשפחה שלי תמות, שחבר שלי יבגוד בי, שאני אשאר לבד... אם אני נקלעת לסיטואציה שהיא קצת זרה לי אני מתחילה להריץ לעצמי תסריטים בראש למה זה קורה ומה יקרה ומתי, ושוב, בלי סיבה הגיונית.

סיימתי השנה את כיתה י"א ממש בקושי כי בגלל כל מיני דברים שקרו במהלך השנה זנחתי את הלימודים. מצאתי את עצמי מושפעת מהדברים האלה לרמה שלא התעסקתי בשום דבר אחר חוץ מלכעוס ולהתעצבן. המועצה הפדגוגית של בית הספר הודיעה לי שאם אני לא אעמוד שנה הבאה בדרישות מסוימות שהם הציבו לי בסוף השנה הזאת הם "ישקלו את המשך לימודי בבית הספר בכובד ראש". ככה שגם פה אני בבעיה.

אני איבדתי די הרבה חברים בגלל הצורה שאני מתנהגת בה, כבר מתח שיש תקופה ביני לבין חבר שלי, וגם היחסים עם המשפחה מתדרדרים כי אני לא מפסיקה להתפרץ עליהם. אני יודעת שגם חבר שלי וגם ההורים שלי, שהם האנשים שהכי מכירים אותי והכי קרובים אלי מאוד אוהבים אותי, וגם אני אוהבת אותם מאוד. אבל הם מן הסתם מרגישים צורך להתרחק ממני כשאני נכנסת ללחץ, כי אף אחד לא אוהב שכועסים עליו בלי סיבה טובה.

גם אני לא אוהבת לכעוס, אני כבר לא יכולה לסבול את עצמי, ואני יודעת שאני צריכה שינוי. ניסיתי טיפול פסיכולוגי, לא הצלחתי להיפתח ולדבר אז לא יצא מזה כלום. אני לא בדיכאון אז טיפול תרופתי יהיה מיותר ומן הסתם גם לא בדיוק יעיל למטרה הזאת. אני לא מוצאת דרך להרגיע את עצמי, היחידה שמסוגלת להגיע אלי איכשהו זאת אמא שלי, אבל גם זה כשאני מוכנה לדבר איתה בכלל כי אני לא רוצה לריב איתה. חבר שלי לא יודע איך להתמודד איתי כבר, ואני מרגישה שכל שאר האנשים שקרובים אלי פשוט כבר חיים בסוג של פחד ממני. הפכתי למפלצת עצבנית, ואני לא יודעת איך לחזור לעצמי. כי זו לא אני. אני אולי לא מכירה את עצמי עד הסוף אבל אני יודעת שזו לא אני.
מה אני אמורה לעשות עכשיו?