קשה לי עם חברה שלי, כבר לא מבין מה היא רוצה

שלום לכולם,
אני חייל, בן 18. יש לי חברה מקסימה כבר 11 חודשים. היא החברה הראשונה שלי ואני שלה. הנשיקה הראשונה, הסקס הראשון. היא חלק משמעותי מאוד בחיים שלי. אנחנו מתאימים, אני אוהב אותה מאוד והיא אוהבת אותי. הקשר בינינו באמת חזק ואנחנו מפגינים אחד לשני המון המון אהבה. חברה שלי אף פעם לא הייתה רגועה במיוחד, היא רגישה מאוד, נפגעת מקלות ויש לה נטייה "לפתור" סיטואציות שבעיני הן פשוטות מאוד בבכי ובצעקות. כבר תקופה לא מעטה שאנחנו רבים המון. רוב הריבים שלנו הם בוטאסצפ, בזמן שאני בצבא והיא בבית(סיימה תיכון בדיוק). זה תמיד הולך ככה -
אני אומר משהו שבעיני הוא לגיטימי מאוד/מצחיק/או פשוט סתם שגרתי. והיא בתגובה מתעצבנת, הרבה פעמים באופן שבעיני הוא מאוד לא מידתי. בריבים האלה אני תמיד האיש הרע שרק מעליב ופוגע והיא תמיד מצידה נפגעת וכועסת בצדק. אחר כך בוכים קצת, ובסוף משלימים. זה מין מעגל. אם בהתחלה הצלחתי עוד להבין טיפה טיפה איפה יש לכעוס, לאחרונה אני בכלל לא מבין מה היא רוצה ממני. אני אדם רגיש, מנסה להקשיב לה ונפגע מאוד מכל מיני הערות שהיא זורקת לי תוך כדי הריב, אני תמיד מבליג, מנסה להבין ומתנצל כי אני אוהב אותה כל כך ואני מודע לרגישות שלה, ובכל זאת- מה שלא אגיד תמיד יוביל לכעס מצידה במקרה הטוב ולבכי במקרה הרע. הריבים האלה קורים בעיקר בעיקר בוטאסצפ, במציאות כמעט ולא. כשאמרתי לה שאולי אנחנו לא מבינים אחד את השני בוטאסצפ היא אמרה ששם קל לה להביע יותר את התחושות שלה. לא ממזמן היה לנו ריב גדול, ישבנו ודיברנו בסופו וכל אחד אמר לשני מה הוא חושב. היא אמרה שאני פוגע ומזלזל, ואני אמרתי שהיא מפרשת את מה שאני אומר בצורה לא נכונה. העניין הוא, שאני באמת לא פוגע ומזלזל. על קצת להיות ציני איתה ויתרתי ממזמן.. אני פשוט מרגיש שכל מה שאני אומר שהוא לא "בובי אני אוהב אותך" אוטומטית מתפרש אצלה כפגיעה בה. אתמול דיברנו בטלפון כמו שאנחנו עושים בכל ערב שאני בצבא. צחקנו והייתה שיחה באווירה קלילה מאוד..בסוף השיחה היא כותבת לי בוטאסצפ שנמאס לה לצאת עצבנית מהשיחות שלנו. אמרתי לה שאני אשמח לשמוע מה עיצבן אותה, והיא רק הייתה עסוקה בלהגיד שהיא כבר "אמרה לי 5 פעמים!!!!" וכמה שאני לא מבין איזו הרגשה מתסכלת זאת שחבר שלך פוגע בך ואז גם לא מבין על מה. אחרי שביקשתי עוד עשרים פעמים שתגיד לי מה קרה, היא ציינה איזה אירוע שולי בטירוף מהשיחה ועוד הוסיפה "ועוד משהו שאמרת קודם שאני לא זוכרת מהו". כל פעם כזאת מלווה בהמון המון דרמה. משפטים כמו "אין לי כוחות יותר" ו"נמאס לי כבר" חוזרים לא פעם אצלה.
קשה לי, וגם לה. למרות כל זה יש בינינו אהבה ענקית, כשאני חוזר הביתה מהצבא בסופ"ש אנחנו כל הזמן ביחד. לא נפרדים. בתקופה הנוכחית אני חוזר כל שבוע הביתה, אבל היו תקופות שהייתי חוזר פעם בשבועיים וזה היה לה קשה מאוד. היא הדבר הכי חשוב לי בעולם, אני לא רוצה לאבד אותה ולכן אני סופג את זה. אבל זה קשה. לא פשוט בעבורי להיות כל הזמן בעמדת קורבן ולספוג צעקות וכעס על כל מילה שאני אומר. היא החברה הראשונה שלי, אני לא מנוסה ולא יודע איך להתמודד עם סיטואציות כאלה. אשמח לעצתכם(: