כל חיי תמיד הורדתי מעצמי, הרגשתי פחות שווה ממה שאני, פחות טובה, פחות חברותית.. תמיד פחות ופחות. הגעתי לצבא, וגיליתי על עצמי שאני אדם יותר טוב ממה שחשבתי על עצמי, ושאני יותר "שווה" ממה שחשבתי, ושם כבר התחילו להיות לי קשרים רומנטיים ומחזרים.
הגעתי לאוניברסיטה ושם תמיד היה לי חוסר בטחון (עד עכשיו) אני לומדת מקצוע שנחשב תואר קשה, אבל אני סטודנטית מצטיינת. תמיד פקפקתי ביכולות שלי, גם כשקיבלתי ציונים גבוהים והגעתי להצטיינות דיקן. עד שמישהי האירה את עיניי וטענה שאני כשרונית אך מאוד פסימית.. לא חשבתי על כך אף פעם.
המשפט הקטן הזה גרם לי להבין שכל ההסתכלות שלי על החיים היא פסימית. אפילו על המראה החיצוני שלי אני מפקפקת, עד שאחד טען שאני יכולה להשיג כל אחד שאני רוצה (ואני באמת לא מצליחה להאמין לזה) והוא טען שאני פשוט לא מאמינה בעצמי וזו הבעיה שלי.
אני תמיד חושבת על הנורא מכל שעלול להתרחש, תמיד מגזימה וקיצונית בתגובתיי ומעשיי..
אני כבר לא יודעת מה לעשות ואיך להסתכל על החיים בצורה אופטימית יותר?
אני נכנסת הרבה לדיכאונות, אפילו שאין לי על מה, אני פשוט תמיד לוקחת כל דבר קיצוניי.. איך לשנות את הגישה הזו?
תמיד קל לי לייעץ ולעזור לאחרים, אבל לעצמי כמעט ולא מצליחה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025