מרגיש לבד כבר יותר משלוש שנים, בתחילת כיתה י"ב התחיל לי דיכאון והפסקתי להיות עם החברים הישנים שלי.
התגייסתי לצבא בסוף 2015 כשהדיכאון שלי היה בשיא, הייתי אמור להתגייס לקרקל אבל יום לפני הגיוס פניתי לק"בנית וסיפרתה לה הכל לגבי- הרגשות שלי שלא נראה לי אסתדר בקרבי במצב הזה
בסך הכל אני רגיש, ועכשיו לאחרונה השמנתי ואיבדתי תקווה לגמרי
כל מה שעברתי בשלוש שנים האלה היו קשים נורא, אני עדיין בדיכאון ועדיין אין לי שום חברים מרגיש לבד, לא רוצה לעבוד ולצאת לחיים.
לפני הצבא היה משהו לעתיד ועכשיו שהשתחררתי (נפשי) אין משהו רק מה שאני קובע, אני בעולם הגדול ולא יודע מה לעשות
לפני שנתיים כשהתגייסתי עברנו לעיר ממושב וקשה לי כאן הלוואי והיינו חוזרים למושב חסר לי השקט הנפשי הזה כאן בעיר, יש הרבה אנשים
זה כיאילו מאז שניהייתי טבעוני כבר בחודשיים הראשונים הרגשתי מבולבל והייתי עייף, זה שעברתי מהמושב שגדלתי בו הראה לי שאני נהייתי שונה ולא מתאים לשם, גם שמתי לב שהאנשים שפגשתי הם לא אנשים שהייתי אמור לפגוש
הטבעונות כיאילו "מחקה" את מי שאני, כיאילו במחשבה אני מסכים אבל פיזית הטבעונות פשוט לא הזינה אותי .. חודשיים בפנים הרגשתי לא טוב ושזה גרם לדיכאון והמשכתי לעוד שנתיים
ועכשיו אני מנסה להמשיך ולאכול כמו שצריך אבל זה היה הפרעת אכילה, כיאילו אכלתי הכל לא היה טעים והכרחתי את עצמי לאכול
(בגיל 13 בכיתה ז' כשפגשתי את הילדים בכיתה שלי הרגשתי איזשהו קרבה "נפשית" עם כל מי שפגשתי ואז בגיל 18+, זה התחיל כבר שהתחלתי לבקר במכינות שמתי לב שאני פוגש יותר ויותר אנשים שמרגיש לי כיאילו אני לא אמור לפגוש אותם או להיות איתם)
בעיקרון היה לי קשה כבר שלוש שנים ואני לא יודע מה לעשות וזה מבאס וכבר איבדתי תקווה חבל כי אני בן אדם טוב
מישהו בודד רוצה לדבר?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות