שלום. זוהי פעם ראשונה שאני מדברת על מה שעובר עלי.
אני בת 21, יש לי 2 אחים שיש להם קשיים חברתיים קשים ביותר וחוסר ביטחון קיצוני. כל חיי התביישתי בהם וכמובן שזה לא טרם למצב. הם לא רוצים לקבל טיפול וחיים את חייהם בהתפשרות, לאחי אין חברים בכלל ומעולם לא היו, אחותי יוצאת לעבודה וחוזרת הביתה, אין בינינו תקשורת, כל שיחה מתפוצצת בריב, לא מוכנים לקבל ביקורת ועזרה ולי קשה עם המצב הזה. יש נתק בינינו. מעולם לא היה קשר טוב.
הוריי גרושים, הקשר שלי עם אבי הוא בשיחות טלפון של פעם בשבוע-שבועיים, נפגשים פעם בכמה חודשים במקריות. אבי אדיש לחלוטין מרוכז בעצמו והקשר תמיד היה קשר-לא קשר. השלמתי עם זה.
אמי ואני היינו בקשר טוב ותמיד היינו דומות, כשהתבגרתי התחלתי להסתכל עליה מנקודת מבט אחרת- כבן אדם שהיא ולא כאמא. גיליתי כל מיני דברים שהיא עברה חיים קשים, לא הפסיקה להתפשר וזאת רק בשבילנו- בשביל ילדיה.
אמי מיואשת. מרגישה כישלון מגידול ילדיה ולא עושה כבר דבר... עובדת וחוזרת הביתה, רביצה מול הטלוויזיה. שגרה של כמה שנים לפחות....
כל שיחת עזרה ייעוץ ממני נגמרת בעצבים. היא לא מוכנה לקבל זאת ממני טוענת שאני לא פסיכולוגית ושאתעסק בחיי . שלא אתערב בחיים של אחיי ולא בחייה - שאחיה את חיי וזה הכל.
קשה לי עם המצב קשה לי שאף פעם לא התגאיתי במשפחתי ואף פעם לא דיברתי עליהם !
יש לי בן זוג שנתיים בן זוג אוהב מקבל ותומך , לא דיברתי עם משפחתו פעם אחת על משפחתי מכיוון שאני מתביישת, עצוב לומר אבל זאת האמת. קשה לי שאין משפחה מגובשת אוהבת תומכת, זה לא המקרה אצלי .
חשוב לי לציין שאני לא מושלמת בעצמי...
אני יודעת שגם לי יש קשיים חברתיים ואני מודעת אליהם, כל מפגש עם חברים אני מוצאת את עצמי יושבת בשקט ולא מוציאה מילה..... מנסה לעבוד כל פעם מחדש יודעת שאם לא אתמודד עם החרדה עצמה זה לעולם לא יעלם.
לקחתי כדורים נגד חרדה אך הפסקתי עם זאת רוצה להתמודד בכןחות עצמי ולבדי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות