שנינו בתחילת שנות ה40 שלנו, כבר 15 שנה ביחד, מתוכן 10 שנות נישואים. 3 ילדים בני 10,8 ו 3. עובדים בעבודות מסודרות עם הכנסה ממוצעת. שנינו מאוד נאים, אני נראה טוב וצעיר לגילי.
בשנים האחרונות התרחשו שינויים בחיינו שהשפיעו לרעה על היחסים שלנו.
לפני ארבע שנים אובחנתי עם פוסט טראומה כתוצאה מהשירות הצבאי,. בכל התהליך אישתי היתה שם לצידי ותמכה בי, אך נראה שבעקבות המקרה המשיכה המינית שלה אליי פחתה ותדירות יחסי המין ירדה משמעותית.
אישתי מאוד רצתה ילד שלישי, אני התנגדתי. בסופו של דבר היא נכנסה להריון ואני הצעתי שלא נלד אותו בגלל החשש שזה יהיה קשה מבחינה כלכלית אך היא כמובן לא הסכימה. השלמתי עם העובדה שיהיה לנו ילד שלישי וכמובן שקיבלנו אותו באהבה גדולה, אני כמובן לא מתחרט שהבאנו אותו ואוהב את הילד אהבה גדולה מאוד. היום הילד הקטן בן 3 ואנחנו בקושי שורדים כלכלית, יותר מזה, אני פוטרתי מעבודתי כשהילד היה בן שנה וכיום ההכנסה שלי נמוכה משמעותית. המצב הכלכלי גורם לחיכוכים בינינו מכיוון שהיא ממשיכה בשלה ולא נראית מודאגת בזמן שאני רואה את הבית הולך לאבדון כלכלי. מבחינתה עסקים כרגיל.
בנוסף, העומס של הטיפול ב 3 ילדים הוא מאוד גדול, שנינו עייפים. זה הגיע למצב שאין לנו זוגיות או אינטימיות. אישתי מסתובבת עייפה כל הזמן ואיבדה כל עניין במגע, אינטימיות, או בסקס. מאז לידת בננו השלישי היו לנו רק כמה פעמים בודדות בהן קיימנו יחסי מין, אישתי פשוט איבדה עניין. כל מה שמעניין אותה זה הבית, והילדים ושם היא שמה את כל האנרגיה שלה. אני אדם שאוהב וזקוק למגע, לחום, לחיבוקים וליטופים (לא בהכרח סקס) אך לצערי אישתי איבדה עניין גם בזה. ניסיתי כמה פעמים לדבר איתה ולהסביר לה כמה זה חסר לי, היא טוענת שבגלל העומס בבית 'היא לא פנויה לזה וכשהילדים יגדלו והעומס ירד אז אולי המצב ישתפר'. זה גורם לחיכוכים וריבים בינינו ומוציא ממני הרבה תסכול וכעס. היא אדישה בזמן שאני רואה את הזוגיות הזאת מתרסקת. הלכנו לטיפול זוגי אך לצערי זה לא עזר. נסענו אפילו לסופ"ש רק שנינו לבית מלון וכל מה שהיא רצתה זה לישון ואפילו לא נתנה לי לגעת בה, למעט עיסוי שהענקתי לה בתקווה שזה יעורר אותה מינית אבל לשווא. בשלב מסוים הצעתי לאישתי שנקיים יחסים פתוחים וכך אוכל להכיר אישה או נשים אחרות למטרות מין ללא צורך להסתיר כלום ושהכל יהיה גלוי. היא התנגדה, כעסה מאוד ונעלבה. לצערי זה גרם לריב גדול בינינו ושבר אותי. אני מרגיש כמו אסיר בתוך זוגיות הזאת.
מאז אותה שיחה היחסים בינינו הידרדרו ואני הכרתי אישה נשואה בגילי. התפתח בינינו רומן סוער שהחזיר לי את הצבע לחיים. יש בינינו חיבור חזק, רגשי ומיני ולפעמים אני מרגיש שיש לי קשר יותר טוב עם המאהבת מאשר עם אישתי. אנחנו נפגשים הרבה , שוכבים, מדברים ומרגישים מאושרים ביחד בזמן הגנוב שיש לנו פעם-פעמיים בשבוע. בנוסף לפני כמה חודשים הכרתי אישה בת 30 , רווקה, יפיפייה וגם בינינו נוצר קשר מצוין, בעיקר מיני וסוער. היא ממש מעריצה אותי ואני סוגד לה ויש תשוקה מאוד חזקה בקשר הזה. הקשרים האלו, שמתקיימים מאחורי גבה של אישתי החזירו אותי לחיים, החזירו לי את הביטחון העצמי וחזרתי להיות אדם שמח וחי.
שלא תטעו, אני מאוד אוהב את אישתי, כמה שזה נראה מוזר, לא הייתי רוצה שנתגרש. המצב בבית יציב ואני מרגיש שהזוגיות הזאת נהפכה לשותפות של ניהול בית וגידול ילדים ביחד אך לא מעבר לזה.
בחודש האחרון אני מתחבט עם עצמי האם לחשוף בפני אישתי את הכל ולספר לה או להמשיך לקיים את זה בסתר. אני פוחד שהתגובה שלה תהיה קשה וזה יפרק סופית את מערכת היחסים מצד שני קשה לי לחיות ככה. אני מרגיש שאני מוציא המון אנרגיות ומשאבים להסתיר את מערכות היחסים הנוספות ולנהל אותן במקביל.
תודה!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות