היה לי חבר המון שנים, היינו ביחד בתיכון ובצבא, הוא היה החבר הכי טוב שלי, המשענת שלי, כל צרה שהייתה לי בחיים- במשפחה, עם החברים, בצבא או עם עצמי) הוא היה הסלע שמנחם ומלטף ומזכיר שתמיד יש מישהו בשבילי. אחרי שהוא זרק אותי פתאום נקלעתי לתקופה לא כל כך טובה ואני מרגישה בודדה וחסרת כיוון, ואין לי אף אחד שיהיה סלע בשבילי ויאשרר שאני בסדר. יצא ותוך כדי התקופה הזו הכרתי מישהו. כשנפגשנו פעם ראשונה לא הייתי סגורה עליו. הוא לא בדיוק לטעמי חיצונית והוא קצת סטלן וקצת חסר כיוון, ובניתי עליו יותר לכיוון יזיזות ומילוי נוח של הצורך באינטימיות ומגע. מהר מהר זנחתי את הגישה הזו- הוא הפך להיות וואו בעיני! הכי מוצלח והכי חתיך והכי סקסי והכי מקסים ואני מוצאת את עצמי מאוהבת וחושבת עליו באובססיביות (אחרי בסך הכל חמישה מפגשים) למרות שעדיין יש דברים שלא נראים לי ואני יודעת לזהות שיש בו פגמים, אני פשוט לא שמה עליהם ומאוהבת מעל הראש- מסתכלת רק על היתרונות. חולמת עליו בלילה, כל שיחה מנתבת לכיוון שלו, חושבת עליו כל הזמן, חופרת ברשתות החברתיות שלו, מחכה 24/7 שישלח לי הודעה וירצה להיפגש. ממש מתה להיות חברה שלו למרות שזה ממש בטרם עת. אני חושבת שזה ברמה לא בריאה והפחד שלי הוא שאני משליכה על סתם בנאדם אקראי להיות נסיך חלומותיי כי אני פשוט צריכה תחליף לאקס וזה לא משנה מי ומה. הרי מה הסיכוי שהבנאדם הראשון שאני אפגוש כשיצאתי לשוק הרווקות הוא הגבר של חיי? האם אני סתם אובססיבית אליו כי אני צריכה חבר שיספק לי תמיכה שאין לי מקום אחר לקבל אותה? מה עושים כדי לשחרר? זה כבר מפריע לי ביום יום ולא בריא!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות