אני ובן זוגי (28) שנה וחצי ביחד, מתוכן 3 חודשים גרים יחד. הוא גר בעיר קטנה ואילו אני במרחק 50 דק נסיעה בעיר גדולה. המרחק בינינו נלקח בחשבון עוד מתחילת הקשר וידענו להתגבר על זה יפה.
אציין כי בתחילת הקשר הוא היה פשוט מושלם בכל מובן, ולא הבנתי איך התמזל מזלי לצאת עם גבר כזה מדהים שרק מפנק, אכפתי דואג ורגיש לכל צורך שלי.
עם הזמון הדיבורים על התקדמות בזוגיות, חתונה וכדומה הגיעו. זה רק התבקש שנעבור לגור יחד ואז עלתה לראשונה השאלה - איפה? לבסוף לאחר ריבים ממושכים החלטנו שבשנה שנתיים הקרובות נעבור לגור אצלו ביחידה של ההורים, ולאחר שנחסוך מספיק כסף נקנה דירה בעיר שלי (שם גם מתוכננת להיות הקריירה העתידית שלי).
עברתי לגור ביחידה לפני שלושה חודשים, עזבתי את המשפחה והחברים, מצאתי מקום עבודה חדש, השקעתי כסף וקניתי רהיטים, ובאופן כללי עברתי למקום שאפילו קניון אין בו. כל השלושה חודשים האלו, במקום שבן הזוג שלי ינסה לגרום לי להרגיש טוב, הרגשתי שאני צריכה לגרום לו להרגיש טוב - הבלגתי על דברים, הענקתי, פרגנתי, התפשרתי. הכל רק כדי שיהיה לו טוב. מצד שני, הוא נהיה אדיש, עקשן, ילדותי, פוגעני וכו'...
היום הוא החליט שהוא לא מוכן בעתיד לגור איתי בעיר שלי ושהוא לא מוכן להתרחק מ"המשפחה והחברים". יותר מזה, הוא אמר שאם נתחתן הוא מתכנן גם לגדל ילד ביחידה הזו. אחרי שניסיתי כל כך הרבה דרכים להציע לו פתרונות כי בכל זאת הקריירה בתחום שלי לא יכולה להתפתח בעיר הזו, וזה לא בא בחשבון שאסע שעתיים ביום, הוא אמר שמבחינתו ניפרד. החלטנו לקחת כמה ימים ולדבר עוד כמה ימים להחליט לאן הקשר הזה הולך.
קחו בחשבון לצורך העניין שהעבודה שלו היא בדיוק במרכז בין 2 הערים כך שמשפחה וחברים זו הסיבה היחידה שהוא מתעקש לטענתו. לדעתי כל ההתנהגות שלו בזמן האחרון כולל הסיפור הזה מעידים שהוא הפסיק לאהוב למרות שהוא אומר שלא.
מה דעתכם? איך להמשיך מכאן?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות