בהתחלה כשהתגייס לפני בערך חודש.. לא היה זמן לדבר אבל היה מתקשר בהפסקות שהיו להם (כל יום יש להם לפחות 1 או 2 כי היה מתקשר ולמדתי להבין מתי לפי השעות) בשבועיים האחרונים דיברנו די הרבה והיו סופשים מדהימים. אבל השבוע בשלושה ימים האלו דיברנו 20 דק במצטבר .. יום ראשון הייתה לו הפסקה וכשהגיעה ההודעה שלי אליו אמר לי שאין.. בערב דיברנו כמה דקות וניתקנו כי היה עייף, אתמול דיברנו רק בערב שיחה דווקא כיפית של כמה דקות..
אני שולחת לו הודעות והוא רואה בבוקר לפעמים ולפעמים במשך היום ואו שלא עונה או שעונה תשובות קצרות ולא ממשיך בשיחה וזה גורם לי להרגיש לא נעים שהוא מסנן... אני יודעת שכל דקה שאנחנו מדברים היא לא מובנת מאליה כי אין זמן בטירונות ובקושי עם ההורים שלו הוא מדבר אבל מפחדת שהוא מרגיש שפחות באלו לדבר, שהוא מעדיף להיות עם החברים שלו שם או לנוח ולא לדבר איתי כשיש אפשרות רק בערב כמה דקות וזהו. אני מבינה אותו שהוא עייף והוא לא כל כך אוהב לדבר בטלפון.. אבל אנחנו לא נפגשים במהלך השבוע וזו התקשורת היחידה שלנו.. אנחנו מאוד אוהבים ומנצלים את הסופשים להיות יחד בכל רגע ורגע אבל עדיין מרחף החשש הזה. עזרה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות