היי ילדתי לפני 7 חודשים אני כרגע נשארת בבית לטפל בבני עד גיל שנה השיקולים לכך- דבר ראשון- זה הרצון שלי והחלום שלי להישאר עם הילד בשנה הראשונה לחייו .
דבר שני השיקול גם כלכלי ..
אנחנו חיים אצל ההורים שלי מנסים להתייצב קצת כלכלית ולצאת מהמינוס בבנק ולחזור לשכירות ..
מאז שנולד הילד הפכתי לממורמרת יש לחדד שנבדק ונשלל דיכאןן לאחר לידה. הדבר הכי משמח שיש לי כרגע בחיים זה הבן שלי זה ממש לא דיכאון אני אפילו במין סימביוזה עם הבן שלי.
אך למרות הכל הפכתי לממורמרת אין לי מושג ממה זה הכל מכעיס אותי אני נעלבת בקלות פתאום מכל פליצה של מי שעובר לידי .סף הרגישות שלי ניהיה גבוהה בין כעס והעלבות, אני נפגעת מכל דבר כועסת על דברים שאם יבקשו ממני להסביר בכלל על מה אני כועסת אין לי איך להסביר אבל יש בי כעס וזו עובדה
(חשוב לציין שכל תחושותיי שקורות לי לעולם לא מופנות כלפי הילד אלה על כל מי שמיסביב) אני מקטרת המון, פתאום הכל רע לי ולא טוב לי מרגישה כאילו נסתלקה ממני השמחת חיים הפכתי בעיקבות הכעס לווכחנית ופלספנית יום יומית .אני ממש ממורמרת, מעולם לא הייתי ככה
אני מרגישה שהשתנתי ..
אני כל כך רוצה שיהיה לי טוב ולחזור להיות שמחה ואני לא מצליחה תמיד איכשהו זה מגיע להרס ומרמור
אני ממש לא מכירה את עצמי כבר..
מעבר לזה שאני בתוך תוכי מבינה את זה אני מקבלת גם הרבה ריקושטים מהסביבה שמאמתים לי את זה שאני אכן הפכתי לממורמרת..
מה לעשות איך לעזור לעצמי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות