הוא בחור נפלא, אבל אני לא נמשכת אליו

הוא בחור נפלא, אבל אני לא נמשכת אליו"

הוא מתחשב, אינטליגנטי, אכפתי ושאפתן. יש לו נשמה טובה ועבודה מסודרת. אני יודעת שהוא מעוניין בחתונה אפילו השנה. אבל המראה שלו מעולם לא הלהיב אותי. לא רציתי לעשות עניין כי הנחתי שהמשיכה שלי כלפיו תגבר ככל שאכיר אותו טוב יותר, מה שלא קרה. האם חוסר משיכה פיזית הוא סיבה מוצדקת לפסול אותו?

בהתחלה שללתי מבלי להכיר אותו. לאחר מכן כן השתכנעתי והוא לא וויתר וחזרנו לדבר. השיחות באמת נחמדות יש דברים מעבר.
אני בת 23 ולאחרונה הכרתי מישהו, הוא בן 29, לי אין בעיה מבחינת גיל. אני בוגרת לגילי ודווקא רציתי גבר שאהיה איתו בזוגיות שכבר יודע מה הוא רוצה מהחיים שלו, רציני, שכן שואף להתמסד. החלום שלי הוא להתחתן, לא מתוך לחץ, אלא מתול הגשמה עצמית. ולהקים בית ומשפחה דבר שלא היה לי בילדות. אני לא ממהרת, ומרגיש לי שהמשפחה שלו לוחצת עליו לחתונה . אני עדיין רוצה להגשים את עצמי, אני עובדת קשה ובונה קריירה, וגם מבססת את עצמי.. כן יש לי חלום להגשים ואני מאוד מקווה שאיתו אם זה יקרה אבל עדיין בהתלבטות.. אנחנו מדברים בטלפון לפחות פעם ביום, בדרך כלל פעמיים-ושלוש. עדיין לא נפגשנו כמו בדייט ובאמת חדבר פנים מול פנים, אבל התראינו כי אנחנו מכירים לפני כן פחות או יותר. אני נמצאת בכזאת התלבטות, כי מצד אחד הוא באמת מקסים ואנחנו מדברים מלא, ולפעמים הוא נותן לי כינוי של "שלי", ומלא לבבות... ובהתחלה זה היה נחמד אבל.... מרגישה פחות נוח. מרגיש לי שמיצידו הוא יותר מדי מתאמץ או משתדל. עד שלא ניפגש ונכיר ואראה שכן זה מתאים קשה לי עם זה... לוקח לי גם זמן להיפתח ולסמוך, הוא באמת נראה לי טיפוס נאמן שאפשר לסמוך עליו אבל עד שלא אנסה לא אדע.. אני בדרכ בררנית, והגעתי לסיטואציה שבאמת אני כן בשלה לזוגיות... אבל רוצה להיות שלמה עם עצמי.

הוא ממש מתלהב ממני אני הכי ממעיטה מעצמי והכי לא שחצנית...
יש לי בעיה טיפשית/שטחית וזו המשיכה שלי כלפיו. מהרגע הראשון שראיתי תמונה שלו לא התלהבתי.. אבל ככל שדיברנו והכל איכשהו... לא מרגיש לי משיכה וזה מפריע לי.
יש בו הרבה, הוא נדיב, מתחשב, אינטליגנטי, אכפתי, שאפתן. יש לו נשמה טובה ונדיבה, והוא דואג למשפחתו ולחבריו לפני שהוא דואג לעצמו. הוא באמת מקשיב לי ומנחם אותי כשאני במצב רוח רע. המטרות שלנו וחלומותינו לגבי משפחה כל כך מתאימים, שזה מפחיד! הוא מתייחס אליי כמו אל מלכת העולם. אני יודעת שיהיו לי חיים נהדרים איתו. גם המשפחה שלו מדהימה, זה ממש חשוב מבחינתי בייחוד העובדה שמעולם לא הייתה לי. הוא גר יחסית קרוב אליי גם כן דבר שבקשרים קודמים הקשו עליי.

אבל (הרי תמיד יש איזה אבל), אני חושבת שהוא נראה רק "בסדר", אבל אני לא כל כך נמשכת אליו. זה נשמע קצת שחצני, אם לוקחים בחשבון את כל הדברים הטובים שבו. זה נראה כמו פרט שולי בהתחשב בדרך בה הוא מתייחס אליי ובכך ששאיפותינו כל כך דומות. המראה שלו מעולם לא הלהיב אותי, כבר מההתחלה, אבל לא רציתי לעשות עניין כי הנחתי שהמשיכה שלי כלפיו תגבר ככל שאכיר אותו טוב יותר.
בכל הספרים שקראתי כתוב שאהבה ומשיכה הן לא הדבר הכי חשוב, אלא המטרות והחלומות המשותפים - ואת זה יש לנו. אנחנו מספרים זה לזו הכל. אני מרגישה מאוד נוח בחברתו והוא מתייחס אליי נהדר. חברה קרובה אמרה לי שאני מחפשת את האדם המושלם, אבל אין אף אדם שהוא מושלם. היא אמרה שאם אמצא מישהו שאמשך אליו, ייתכן שהוא לא יתייחס אליי באותה צורה. היא צודקת, מובן שאיש אינו מושלם. אבל האם זה פשע לרצות להימשך לבן אדם?
אני באמת לא שופטת בן אדם והכי לא שיטחית ופוסלת ברגע. כן אני מנסה כי אולי כשנצא ותהיה כימיה אראה אותו באופן אחר? אני גם מאמינה שעם הזמן אולי באמת אפתח אליו יותר והקטע של המגע אולי כן יתאים וכן אצליח להימשך ואפילו להתאהב?
אני מאוד רוצה לאהוב ולהיות בזוגיות,גם למה מלכתחילה שללתי? כי לא הייתי סגורה על עצמי, הוא התבאס והוא צודק. הרגשתי ממש רע עם עצמי ואמרתי לעצמי יש מצב שאני מפספסת פה משהו טוב. והחלטתי אולי כן לנסות, מה דעתכם? אני הכי לא משלה אנשים, אם יש לי משהו אני מבהירה מראש. . אשמח גם לביקורת באהבה... תודה לכם (: