שלום, תודה שנכנסתם :)
יש לי דילמה עם עצמי. סיימתי שירות לפני מספר חודשים. ישר עשיתי פסיכומטרי. הייתי צריכה עבודה שתהיה רק בשעות היום. מפה לשם מצאתי את עצמי מטפלת בקשישה, אך כמעט ואין לי שעות, לכן המשכורת בהתאם.
נרשמתי ללימודים קרוב לביתי כי רחוק מהבית זה מורכב מאוד מבחינתי (כלכלית, רגשית).
אתחיל קורסים באנגלית כבר מעכשיו.
איני מכירה יותר מדי אנשים. לפעמים אני חווה ריקנות, חוסר מוטיבציה, חוסר תקווה. ממש רוצה לעבוד כמו כולם בעתיד, אך הקול שלי חלש, אני אדם מופנם ומתבודד. מפחדת שבגלל השוני אאלץ להישאר בבית ההורים ולא אוכל להיות עצמאית.
נוסף על כך, הייתי רוצה בן זוג מבוגר בכ-5-6 שנים ממני, אך נדמה לי שאני לא נמשכת לאף אחד, וזו הסיבה שעד היום לא הייתי בזוגיות. לא נמשכת וזהו. אמא שלי אומרת שאני לא א-מינית ושאין דבר כזה. ממליצה לי ללכת לפסיכולוג בנושא.
גם מבחינת משפחה וילדים, מבחינתי גג ילד אחד, גם לא חייב.
חווה את החיים כריקים.
הייתי רוצה למצוא את עצמי בעבודה מסודרת, עם בן זוג, אולי ילד לקראת גיל 30. חושבת לעבוד וכל הזמן לצאת בין לבין ללימודים, תארים, קורסים וכן הלאה.
יש סיכוי שיעבוד לי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות