תמיד הייתי ילדה כזו טובה, אדם כזה טוב ואוהב. לא מבינה למה מכולם כל זה מגיע לי. נולדתי למשפחה נוראית שבה אבא אלים ומתעלל בכל צורה אפשרית, עשיתי הכל כמו שההורים רוצים כדי שלא יפגע באמא או באחים. בגיל 18 הוא ניסה לרצוח אותי ואף אחד לא הגן עליי, תכנן לסגור אותי אחרי חצי שנה בבית בלי קשר לעולם החיצון ובסופו של דבר הצלחתי להזעיק משטרה כדי להציל את עצמי ונענשת על זה עד היום. המשפחה מנסה לתפקד נורמלי אז כבר 4 שנים שמכחישים ומטאטאים מתחת לשטיח, כאילו שלא קרה דבר, כאילו שלא רמסו לילדה בת 18 את הלב. הגעתי למקלט לנשים מוכות ומשם לתל אביב, החיים לא נהיו קלים יותר..לא יודעת אם מתוך הצורך לחום ואהבה או מתמימות הכרתי את מי שהיה החבר שלי והתמסרתי לו לגמרי, הוא היה כל-כך אוהב ואז פתאום אובססיבי, אלים ואפילו איים להכניס אותי להריון ואני כמו טיפשה נתתי לזה לקרות, עברתי הפלה שאני מצטערת עליה עד היום והוא השתנה לגמרי מאז, עד עכשיו נלחם על להיות איתי מתוך אובססיה או פשוט כי כנראה שהוא פסיכופת. אני יודעת שלא יאהבו אותי אי פעם בעולם הזה, יכולתי לחיות שלמה עם זה עד היום אבל המחשבה על זה שרצחתי תינוק תמים וטהור והוא שלי הורסת אותי. נמאס לי מהעולם הזה, מהאדישות, מחוסר האכפתיות ומאיך שהכל מתנהל. אנחנו כולנו חיים בכאוס בלי לשים לב ומרגיש שלא משנה כמה אני נלחמת אין לי איך לצאת מזה, אני שורדת מאז ומתמיד אבל אף פעם לא חיה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות