היי(:
בזמן האחרון עוברת עליי תקופה קשה.
אני לומד כרגע בכיתה י''ב בתיכון דתי לבנים, (אני אישית לא דתי).
ובניגוד לכל הציפיות והתרגשות מהשנה האחרונה של בבצפר, אני מרגיש שהשנה הזאת פשוט מברשת ומבוזבזת.
אני גר בישוב דתי, וכל החברים שפעם הייתי איתם בקשר כבר עזבו והתקדמו הלאה בחיים. לצבא, לישיבה, ולמסגרות חברתיות שמתאימות להם.
רק אני נשאר תקוע במקום במעגל הבדידות.
כשאני בר לבצפר ומשקיע לקראת הבגרויות, אני כמעט היחיד בשכבה שמגיע.
לומד, לומד ועוד לומד, עד שזה יוצא מהנשמה.
למרות שאני יודע שעם ההשקעה יגיעו השכר והאושר בעתיד, זה עצוב לי הבדידות הזאת.
גם במשפחה המצב לא משו. יש לי רק אחיות, ואין לי דיבור כל כך טוב איתם..
כדי להיכנס לפרופורציות- שנים שעברו היו פשוט מעולות! כשאני נמצא במסגרת עם חברים טובים אז אני פשוט פורח! מלא בביטחון עצמי, משקיע בגוף שלי, שר, רוקד, זורק בדיחות וגורם לחברים שלי לחייך ולהחמיא.
גם בתור אחד שמחובר ליצירה ואוהב תרבות, מצאתי לעצמי מסגרות בעיר הקרובה. למדתי אומנות באוניברסיטה, הייתי שותף לקבוצה של פואטרי סלאם, ובגדול הרגשתי שחייה התרבות והרוח בעיר עושים לי כל כך הרבה טוב בנשמה וגורמים לי להיות בשמיים!
אבל השנה המצב התהפך, והבנתי שכל דבר בחיים יכול להשתנות מהקצה אל הקצה.
כרגע אני יושב בבית, בודד, משועמם, מדוכדך, וכבול ללימודי הבגרות, ומתפלל שתגיע כבר שנה הבאה (אני יהיה במכינה מעורבת). ואני יראה לכולם מה אני שווה!
אשמח לענות ולעידוד ממכם (:
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות




















כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות






































2025