יש לי הכל. משפחה חמה, חברים טובים, עבודה נחשקת שאני אוהב ומוערך בה. לא חסר לי שום דבר חומרי. יש לי תואר ראשון, וסמסטר הבא אני זוכה להתחיל תואר בפסיכולוגיה לשם העניין. אני בריא וחסון. אם נסכם שוב, לא חסר לי דבר.
אני אדם חושב. אדם חוקר. אדם מנתח. ואני עדיין לא מצליח להבין, למה דווקא מהמקום הזה של השפע, אני מרגיש מועקה.. משהו לא מוסבר. שאלות כמו, מה אני לעזאזל עושה עם החיים שלי, גורמות לי לחרדה. הייתי מרחיק לכת ואומר שזה משפיע לרעה על המצב רוח שלי...
אני מרגיש בודד, שאף אחד לא יכול להבין למה אני מרגיש את מה שאני מרגיש. אני לבד. אין לי אח ורע אשר חש בתחושות שלי. הרי אף אחד לא באמת מבין את ההרגשה הכבדה הזו.. במיוחד לא אנשים בגילי. הם עסוקים בדברים אחרים. דברים שאותי פחות מעניינים.
ניסיתי הכל. לאמץ תחביבים, לקרוא ספרים, להסיח את דעתי. אני מתאמן ארבע פעמים בשבוע. מדי פעם יוצא לטיול בחול. מנסה לעשות דברים חדשים. עדיין כל אלה לא עוזרים...
בבקשה גם אם אין לכם משהו להגיד או להציע, אשמח לתגובה. אשמח לדעת שמישהו שם מזדהה עם הדכדוך הזה...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות