כל תקופה בחיים שלי הייתה נחמדה באותה תקופה, נתתי את עצמי
וחשבתי שהכרתי אנשים לחיים..
כל תקופה מחדש, הבנתי כמה טעיתי.
הבנתי שאין לי חבריפ אמייתים.
אין לי למי לפרוק את המחשבות, ה״חברים״ בנויים על אינטרסים בלבד. אני כל פעם מחדש נופל מתוך מחשבה שהפעם זה אחרת, אבל זה לא.
אני מובן מאליו בכל סביבה שאני נמצא בה, זה שיהיה שם שצריך אותו - אבל אף פעם לא יהיו בשבילו.
אני בתקופה ממש קריטית להמשך שלי מבחינת הקריירה, אבל מרגיש פשוט נורא ועם חוסר יכולת לתת את המאה אחוז שלי..
הכי עצוב לי שבזמנו לא חגגתי בר מצווה, כי לא היו לי חברים טובים להזמין..
נראה שגם לחתונה לא יהיה לי את מי....
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות