היי,
מצטערת אם זה יהיה קצת ארוך אבל אני כותבת את זה גם בשביל לפרוק.
יש לי אקנה בינוני כבר 4 שנים. פצעים קטנים שמכסים בערך חצי מהפנים שלי, ואני עדיין אוהבת את עצמי. אני רואה מסביבי המון ילדים שיש להם גם אקנה והם כל כך סובלים, שונאים את עצמם... לא מסתכלים במראות... אני מרגישה כאילו חריגה או שמשהו לא בסדר איתי אם כל האנשים שיש להם אקנה סובלים מזה, איך אני לא?
זה יישמע אולי שחצני אבל אני מקבלת ואוהבת את כל הדברים שבי, מבפנים וגם מבחוץ. לחברים שלי לא אכפת מזה, אף אחד לא נטפל אליי בגלל אקנה ומתחילים איתי המון, גם ליד חברות שלי שיש להן עור פנים חלק.
מצד שני, בזמן האחרון חברה שלי אמרה לי פעמיים שהייתי מושלמת אם לא היה לי אקנה, וזה כן כואב. הרי אף אחד לא אוהב אקנה אבל בסך הכל למדתי לקבל את זה. לכל אחד יש פגמים משלו. אני פשוט משתגעת שאולי משהו חריג אצלי באמת ואני מתחילה להתערער, משהו שלא קרה לי הרבה זמן.
מה אתם חושבים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות