שלום, קוראים לי דניאל, מגיל 12 אני סובלת מדיכאון שעבר מדיכאון מתון ועד אובדנות דרך בולימיה.
לפני כשנה התחלתי ליטול תרופות נגד דיכאון (ציפרלקס) לאחר המלצה של פסיכולוג והתחבטות של כתשעה חודשים עם עצמי לגבי הרעיון. מאז אני מרגישה הרבה יותר טוב, אני עדיין מרגישה עצב, אבל זה לא כמו העצב של פעם שהיה מגיע בפתאומיות, לעיתים קרובות ואיים להטביע אותי. אני יכולה סוף סוף להתנגד לעצבות (עדיין זה קשה, אבל הרבה פחות) ולהיות מי שאני.
סיפרתי לפני כמה חודשים על זה לסבתא שלי והיא סיפרה על זה היום לאמא שלי. לא סיפרתי להורים שלי על זה בגלל האנטי שיש להם לתרופות נוגדות דכאון ועכשיו אמא שלי כל כך כועסת ומאוכזבת ממני. היא רוצה שאני אפסיק עם התרופות, אבל אני ממש לא מוכנה לחזור למה שהיה. היא אומרת שנחפש פסיכולוג שיעזור לי ויעזור לי להפסיק את הטיפול, אבל אני פשוט לא רוצה. סוף סוף טוב לי.
מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות